פירוש על במדבר 17:17

במדרש כיון שילדה לאה את יהודא אמרה הפעם אודה את ה' הה"ד וקח מאתם מטה מטה לבית אב. נשכח ממני ומה שאזכור [אכתוב] בקיצור דהנה יש לדקדק מהו האיש אשר אבחר אשר בחרתי מבעי לכתוב וגם מהו והשכותי מעלי את תלונות ב"י אשר הם מלינים אליכם הלא אז לא היו מלינים. אך הנה כתיב בפרשת בשלח לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. ובאמת איתא ברמב"ם בשמנה פרקים שלא הקפיד הקב"ה על ישראל כלל במה שהתרעמו בענין צרכם אכילה ושתי'. אך הנה כתיב (תלים נה כג) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. מהו לשון על ה'. אך הנה ידוע כי לית מחשבה תפיסא בי' ולא באות ולא בקוצי כ"א הוא ית' האציל שמו ית' הוי' ב"ה להויות העולמות. והנה שורש הוי' ב"ה הוא שם אהי' בפירושו לבא להוי' ויש יותר נעלם האין כי יש מאין וידוע כי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזל ואיתא אין מזל והפי' ממדת אין הוא מזל לישראל כן שמעתי מפה קדוש הרב מראוונא ז"ל וכדאיתא בזוהר (לפי זה אלו ואלו דברי אלקי' חיים) וע"כ כי בני חיי ומזוני עיקר ושורש לקיום העולם לא תלה בזכות כ"א במזלא הוא מקור ההוי' הוא מקור הוי' העולם. וזה על ה' וכמו שפרשנו על יברכך ה'. וכן יאר ה' הי' לכתוב ה' יברכך. ה' יאר פניו אליך וכו' אלא קאי על המקור שאין הבורא ב"ה נקרא עדיין בשמו הגדול הוי' לימשך השפע להוי' ב"ה הן לברכך. וזה יברכך ה' מאין ליש. וכן יאר ה' כו' והוא על בני חיי ומזוני' כי באור פני מלך חיים. וכן ישא פרשנו על בני כדאיתא בזוהר כי אילו ניתנה רשות לעין הי' אדם רואה צלם בעת הריון הוא צלם אלקים ודאי הוא הי' רואה כמו שכתב. וזה ישא ה' פניו אליך וזה וישם לך שלום כמו והיו לבשר אחד וכדאיתא מטיל שלום בבית כו' והוא סוד. וזה הנני ממטיר לכם ולא אמטיר כ"א ממטי' ל' נסתר וי"ל משרע"ה פעל זה באמרו לא עלינו תלונותיכ' כי על ה' להעלו' זה למקור כנ"ל כמו השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לשון עולם הנסתר ולשון תלונה כדאיתא בזוהר תורעמין דמסכנא שיש לו ית' נחת רוח. ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וי"ל שהנני ממטיר הי' אחר דברי משה לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. וכן בחיי מצינו לשון נסתר הנני יוסיף על ימיך. וכן בבני ותתפלל על ה'. והנה גם בקרח אמר משה כן לא עלינו תלונותיכם כ"א על ה' כי הי' נמי רוצה להעלות זה למעלה על ה' כדי שיהיה יכול לפעול אות בהם והשחנות יש מאין כי הי' שורשם עליון והי' צריך לכך שלא יסורו ישראל על ידם מהאמת חלילה. והנה ידוע כי משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינ' דמטרונית' שהעל' מ"ן לה' ומשה המשיך אורו ית' למטה ועל ידם הי' יחוד קוב"ה וכנ"י. וזה י"ל קח מאתם מטה מטה כי התפשטות נקרא מטה וידוע כי אין טיפה יורדת מלמעלה עד שטיפיים עולות מלמטה דהמקבל בהית להסתכולי. ודאי יש להמקבל אהבה אל המשפיע וזה טיפיים עולות מלמטה וכן שמעתי מרבי שיחי' טיפיים הוא אהבה ויראה והמשפיע אין לו כ"א אהבה להמקבל. וידוע כי יראה נקרא בושה וכמו שאמרו רז"ל על למען תהי' יראתו על פניכם זה הבושה. וזה מטה מטה לבית אב. תקח מאתם כי הוא הממשיך שפע עי"ז. עי"ז והי' האיש אשר אבחר בו בכל דור מטהו יפרח יעשה פירות כי הוא יהי' יכול להמשיך שפע כנ"ל כי משה ואהרן בכהניו לפעול כמשה ואהרן. ע"כ אמרו רז"ל על משה ואהרן שקולין הם כי פעלו שניהם שפע. עי"ז והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים פי' על כל צרכם כנ"ל על לא עלינו תלונותוכם כי על ה'. וכן אח"כ כתיב והנה פרח מטה אהרן לבית לוי כי ודאי השפע שממשיך בא קודם לאשר קרובים אליו וזה לבית לוי. ויוצא פרח פי' ע"י [זה] גורם קדושה והסתלקות זוהמת הנחש ומרומז בפרח הוא צרעת כמו שאמרו רז"ל משום שכתיב פרוח תפרח הצרעת וזוהמת הנחש הי' ע"י לשון הרע שדברה בו ית' וע"כ אמרו רז"ל כולם בלשה"ר והוא באבק לשה"ר עד שיסתלק זוהמת הנחש שהי' מלשה"ר ואמרו על הנחש סילעין דילי' הם הצרעת שלו וזה ויוצא פרח ווצא לחוץ מהם שיסתלק מהם. ויצץ ציץ ראי' רוחניות. ויגמול שקדים פורעניות על שונאי ישראל וכמו וישקוד ה' על הרעה וכפי' רש"י ז"ל. והנה איתא איהו בנצח ואיהי בהוד ע"כ משה ואהרן מרומז בנצח והוד כי משה הוא ממשיך שפע ומקרב אותו ית' לכנ"י ואהרן מקרב את כנ"י לה' כנ"ל ונצח מרומז על המשפיע לנצח שונאינו ע"י אהבתו לנו. ועלינו להודות לו הן להתודות מרומז בבושה לפניו על חטא והן להודות לו באהבה. והנה יהודא נקרא כנ"י כידוע וע"כ הוא רגל רביעי. וזה כיון שילדה לאה את יהודא אמרה הפעם אודה את ה' הה"ד וקח מאתם מטה מטה הם הטיפיים וכנ"ל ודוק היטב:

ויאמר ה' אל משה וכו', וקח מאתם מטה מטה לבית אב וכו'. ענין המטות שצוה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חבירו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגום אונקלס על ויראו ויקחו איש מטהו ואשתמודעי וכו' ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה. תשלום.] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן, וזה היה נגד דעת אהרן, כי תחילה סבר כי הוא הגדול ונפל דעתו מזה, ע"כ נתן לו הש"י כ"ד מתנות כהונה משל ישראל להראות לו שכל מעשי ישראל צריכים להיות בעוה"ז עפ"י מדרגות אהרן הכהן, כי בזה העולם בחר הש"י במעשה שלימה, והנה איתא בספר יצירה שנמצא י"ב צרופי הוי"ה ואהרן הוא בצירף י"ק"ו"ק כי זה השם שולט בעוה"ז.

שנים עשר מטות מטה אהרן הוא בי"ב כי לא אמר ותקח מטה לבית לוי ותכתוב עליו שם אהרן אבל הוא במנין הנזכר והנה לא נחשב יוסף רק לשבט אחד והטעם כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר ומפני שיחשוב לוי יחשוב יוסף רק אחד ועוד אפרש זה בסדר וזאת הברכה (דברים לג ו) אם יברכני ה' להגיע לשם: