פירוש על במדבר 18:16

וכל בכור אדם בבניך תפדה, בכל פודין בכורים, חוץ מבעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות, מאי טעמא דילפינן מדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש (במדבר יח טז), דומיא דכסף דמטלטל וגופו ממון, יצאו הקרקעות שאינן מטלטלין, יצאו שטרות שאין גופן ממון, יצא עבדים שהוקשו לקרקעות.

ופדויו מבן חדש תפדה. יחזור אל בכור אדם.

ופדויו מבן חדש. תניא, ר׳ שמעון בן גמליאל אומר, כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל, שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה ^נזומדתלי בהכי ש"מ עכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן. ואמנם זה הוא רק באינו ידוע אם כלו לו חדשיו, אבל אם ידוע שכלו נחשב בר קיימא ביום ראשון, ונקרא כלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש עד זמן ההולדה ועברו בנתיים ט' חדשים. –
ונ"מ בכלל זה דרשב"ג לענין כמה דינים, כמו לענין קטן שמת בתוך ל' יום ואין ידוע אם כלו לו חדשיו או אפילו ביום שלשים אין קורעין עליו ואין אב כהן מטמא לו ואין מתאבלין עליו ואינו פוטר את אמו מן החליצה ועוד לענינים שונים, ועיין במשנה נדה מ"ג ב'. .
(שבת קל"ה ב׳)