פירוש על במדבר 18:17

או יאמר לבאר זה ע"ד הפסוק נער הייתי וכו' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה: לחם היינו כתפלת יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש: לחם לאכול דייקא ובגד ללבוש דייקא לחם דמהימנותא ולא דבר אחר כמו ששמעתי בזה מן אא"ז זללה"ה דמי שמת ואין לו בן אינו יכול למיעל לפרגודא דלעילא: ואפילו מי שיש לו בן רק שאינו נוהג עצמו כשורה או שיש לו כמה חסרונות הוא ג"כ חסרון לאביו כהאי עובדא בזוהר בבר ליואי ע"ש: אבל להיפוך אם הבן הוא צדיק בשלימות המדות ואינו נחסר לו כלום הוי עליה ג"כ לאביו וזהו זרע אותיות עזר וזהו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה היינו דאתי ג"כ מעילא לתתא השפעה ושמחה לבן ואם לאו ח"ו הוא נאסף במקומו ואינו משפיע לתתא להבן כיון שאין הבן מעורר השפעה מתתא לעילא ואין להם התקשרות יחד וזהו מפני הרעה נאסף הצדיק דלכאורה קשה מאי מפני הרעה שאין יכול לבוא בשביל הצדיק המגין ולכך הוא נאסף כדי שיבוא ח"ו הרעה הא גדולים צדיקי' במיתתן יותר וכו' כנ"ל אבל הענין הוא שנאסף ונסתלק לעילא ואין להם התחברות עמו כנ"ל ויש מקום להענישם וכמאמר הרב מפולנאה ע"ה כמה פעמים שזהו פירוש ר"א אומר משחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל יה היינו שלא יהיה להם התחברות עם המון עם כי סכנה הוא אבל צריך לעשות תחבולות וזהו על זאת יתפלל כל חסיד אליך וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו והנה אהרן היה מדת חסד שהיה משפיע חסד ממדת כהן ולוים היו מסטרא דגבורה ולכך אמר השם למשה נתונים נתונים המה לו וכו' היינו שיתחברו לחסד וימתקו הדינים בע"כ כמו ומלאך רע בע"כ יענה אמן וידוע השי"ת הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית ובמעשה בראשית נאמר ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקי' וכו' וקרח היה מכחיש במעשה בראשית כתרגומו ואתפליג כדאיתא בזוה"ק דבעי למעבד חלופא והוא שאמר הקב"ה למשה הרומו מתוך העדה דהעדה שהיו להם עדיין חיבור עם משה ולא אתפלגו רק היה מלינים על משה ואהרן אתם המיתם את עם ה' לכן אמר הקב"ה למשה ואהרן הרומו מתוך העדה לעילא כנ"ל שלא יהיה התקשרות עמהם ואז ואכלה אותם כרגע: אבל בעדת קרח עצמו שכבר התפלגו ועשו הבדלה כמ"ש בזוה"ק דבעי למיעבד חלופא לכן אמר הש"י הבדלו וכו' לשון עבר ר"ל כבר אתפרשו ואתפלגו ועשו הבדלה לכן אכלה אותם כרג': והוא שרימז הש"י למשה כמו שבטש בו ורימז לו במה שאמר הרף ממני ואשמידם אף כאן רימז לו כן והזכיר לו לשון הבדלה ודוק בזה כי הדברים אינם כסדרן יפה וחסר הרבה והמשכיל יבין:

אך בכור שור וגו׳. רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנים חייב ^סבר"ל אם יש בו מקצת סימנים שדומה בהן לאמו עד שהוא ניכר בהן שהוא מאותו המין חייב, ואמנם אין חיובו כבכור תם אלא כבכור בעל מום, ויתבאר בסמוך, מפני שאין לך מום גדול משינוי ברייתו והוא בע"מ קבוע. , דאמר קרא אך בכור שור ובכור כשב ובכור עז – בכור שור, שיהא הוא שור ובכורו שור, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב, בכור עז, שיהא הוא עז ובכורו עז, יכול אפילו יש בו מקצת סימנים, ת"ל אך חלק ^סגפשוט דמדייק דהו"ל לכתוב אך שור כשב ועז, דהא בענינא דבכור קמשתעי, ולמה כתב בכור בכל אחד, אלא לדרשה אתא, עד שיהא כאמו ולא יהא דומה לאחר, ומדכתיב אך ולא ובכור שור דריש שבא לחלק ולמעט דלפעמים משכחת אף בכור שור שאינו בכור שור ממש, וג"כ הוא חייב בבכורה, ואיזה הוא זה הדומה במקצת סימנים לאמו וכמש"כ למעלה.
גם יש לפרש ענין דרשה זו, משום דהסמיכות בכור שור, בכור כשב בכור עז יש לה שתי הוראות: א) בכור שהוא שור וכו'. ב) בכור של שור, יליד השור וכו'. מובן מאליו דאם נשתמש רק בהוראה אחת, יצא לנו דרחל שילדה מין עז ג"כ חייב, ולכן מדייק מדכתיב בכור שור, בכור כשב, בכור עז ולא כתיב בכור השור וכו' כמו בכור האדם (לפי ההוראה הב') וגם לא כתיב שור בכור וכו' (לכי ההוראה הא') משמע דכאן מצריכינן שניהם שיהא הוא ובכורו שור וכו' (כפי אשר תסבול הסמיכות הזאת בכור שור וגו' את שתי ההוראות יחד). ולפי"ז הוי כאן הדיוק מתמונת הסמיכות, ולקמן בדרשה הסמוכה הוי הדיוק מדלא סגי' ליה בחד. .
(בכורות ה׳ ב׳)

אך בכור שור או בכור כשב או עז לא תפדה קדש הם. זהו להזהיר שלא יפדה בכור בהמה טהורה ומגיד שאם פדאו אינו פדוי לפי שהוא קדש וקדוש קדושת הגוף וכן מצאנו במעשר בהמה בסוף פרשת אם בחקותי והחמיר שם יותר והוא שאם ימירנו והיה הוא ותמורתו קודש והנה היה לו לומר קודש הוא אך הוא אמר קדש הם לפי מה שזכרו רז"ל להעיר שה הדין ינהג בכל מה שקדוש קדושת הגוף כמו הפסח והמעשר וכן מה שאמר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר ויקשה לפי הפשט לפי זה הביאור ממה שאמר אחר זה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין כי זה בלתי אפשר שישוב כי אם לבכור ולזה נאמר אנחנו כי אמרו קדש הם שב לאלו השלשה מינים מבכור רוצה לומר בכור שור וכבש ועז: