Quotation_auto על במדבר 18:16

וכל בכור אדם בבניך תפדה למה נאמר. לפי שהוא אומר ופדויו מבן חודש תפדה כלל. בערכך כסף חמשת שקלים פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל. או כלל בכלל הראשון אמרת לאו. אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט.מה הפרט מפורש בנכסים ומטלטלין שאין להן אחריות. אף הכלל כן. מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מן העבדים ושטרות וקרקעות והקדשות. רבי אומר בכל פודין בכורי אדם.

רבי יהודה מתיר באנדרוגינוס למול בשבת. [אמר ראש חודש לא לכל] אמר ר' יהודה אנדרוגינוס (אינו לא) זכר (ולא נקבה) [הוא] שאם אתה אומר כן בערכין יערך, ומנלן דלא נערך תדניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס וכו' (כדלעיל). אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן גמי תנינא הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה פוסל באשה ובאנדרוגינוס, ומאי שנא גבי מילה דכתיב ימול לכם כל זכר (כתוב ברמז תק"ע). מאי שנא נקבה דכי מיזדקנא פחתא וקיימא אתילתא, ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא, אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא ואם מבן חדש, תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן ומעלה שנאמר להלן (ופדויו) מבן חדש ומעלה, מה להלן מבן חדש יום אחד, אף כאן חדש ויום אחד, ואימא כי התם מה התם חד יומא [אף כאן חד יומא] אם כן גזרה שוה מאי אהני. תנו רבנן המעריך פחות מבן חדש ר' מאיר אומר נותן דמיו, אין אדם מוציא דבר לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים. וחכמים אומרים לא אמר כלום. רבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה, כמאן אזלאהא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמיו כמאן כר' מאיר. כמאן אזלא הא דאמר (רבא) [רבה] בר יוסף אמר רב המקדיש בהמת חברו נותן דמיה כמאן כרבי מאיר יום שלשים כלמטה היממנו, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדין בכולן משנת ששים, מה שנת ששים כלמטה הימנה, אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה בין להקל בין להחמיר. רבי אליעזר אומר עד שיהו יתרות על השנה חדש ויום אחד. מונה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי. רבי אליעזר אומר מנין שחדש אחד ויום אחד אחר חדש הרי הוא כשנת ששים, תלמוד לומר ומעלה האמור להלן חדש ויום אחד אחר חדש, אף ומעלה האמור כאן חדש ויום אחד חר חדש הרי הוא כשנת ששים. אין לי אלא אחר ששים, אחר חמש ואחר עשרים מנין, דין הוא חייב בשנת ששים וחייב בשנת חמש ובשנת עשרים, מה אחר ששים חדש אחד וים אחד אחר חדש הרי הוא כשנת ששים, אף כאן חדש אחד ויום אחד ויום אחד אחר חדש הרי הן כשנת חמש והרי הן כשנת עשרים:

ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים, קדש לה' סתם הקדשות לבדק הבית. ישוב השדה לאשר קנהו (כתוב לעיל). וכל ערכך יהיה בשקל אין בערכין פחות מסלע. בשקל הקדש מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ופדיו מבן חדש תפדה יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות, תלמוד לומר בשקל הקדש אין לי אלא סלעים של קדש, מנין לרבות כל דבר המיטלטל. תלמוד לומר ופדה, אם כן למה נאמר בשקל הקדש, פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות. עשרים גרה יהיה השקל ללמדך כמה הוא סלע. מנין אם רצה להרבות ירבה, תלמוד לומר יהיה, יכול אם רצה לפחות יפחות, תלמוד לומר הוא. אלו נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר לא יקדיש הקדשות, תלמוד לומר איש אותו, אותו אי אתה מקדיש אבל בכור מקדיש הקדשות, כשהוא אורמ אותו שומע אני בכור [אינו] מקדיש, אבל פשוט (אינו) מקדיש תלמוד לומר בבהמה, בבהמה אמרתי לך ולא באדם. יכול לא יקדש בבטן, תלמוד לומר אשר יבוכר לה', משיבוכר לה' אי אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים, תלמוד לומר אך בכור אך חלק דכל חד קאים בקדושתיה, אלמא קסבר ולדות קדשים במעי אמן הן קדושין. רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש, אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש ואי אפשר לומר לא יקדיש שכבר נאמר תקדיש, הא כיצד מקדיש אתה אותו (כג) הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח, ורבנן לא יקדיש מיבעי ליה לכדתניא, מנין לנולד לו בכור בעדרו שמצוה להקדישו, שנאמר הזכר תקדיש. ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדיש קדושתו מרחם הוא וכיון דכי לא מקדיש ליה קדיש לא צריך לאקדושיה. עדין אני אומר הוא לא יקדיש בל יקדישוהו אחרים, תלמוד לומר בבהמה [בבהמה] עסקתי, יכול לא יקדישהו מן הבטן. תלמוד לומר אשר יבוכר לא יקדיש, משנתבכר אינו מקדיש אבל מקדיש בבטן מכאן אמרו מערימין על הבכור: