פירוש על במדבר 18:22

ולא יקרבו וגו׳. ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה, לשאת חטא למות – עונש ^פגר"ל רמז כאן אזהרה ועונש לזר הקרב לעבודת הלוים, ותימא בעיני למה השמיט הרמב"ם למנות לאו זה כמו שמנה בפ"ט ה"א מביאת מקדש לאו דקריבת הזר לעבודת כהנים. וראה זה חידוש, כי כפי הנראה חמור עבודת זר בעבודת הלוים מעבודתו בעבודת כהנים, כי בעבודת כהנים אינו חייב רק בעבודה תמה בעבודה שאין אחריה עוד עבודה, כמו זריקת הדם והקטרת הקומץ במנחה ובאברים ופדרים, ולאפוקי שחיטה וקבלה והולכה שיש אחריהם עוד עבודות, מפני שעל זה יש דרשות מיוחדות כמבואר לעיל בפסוק ז', אבל בעבודת הלוים שבא האזהרה ועונש בסתמא, הלא אין לחלק בכך, אך בכלל לא אדע בעבודת לוים יותר משתי עבודות עבודת השיר ועבודת השוערים, כמבואר בדה"א ט'.
וקצת י"ל בדבר השמטת הרמב"ם דין זה מדפסק שגם הכהנים אסורים לעבודת הלוים א"כ כש"כ זרים, אף כי אין זה מספיק, כי הלא כפי המפורש כאן היה לו למנות זה ללאו מיוחד, וצ"ע. [ספרי].

ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד. ר"ל לעבוד עבודה וזו היא אזהרה שלא יקרב זר:

ולא יקרבו עוד. בעבור עדת קרח: