פירוש על במדבר 19:14

זאת התורה אדם כי ימות באהל. אמרו חכז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ולכאורה הלא כתיב וחי בהם כו'. אך הנה צריך האדם להיות חרד ולהחיש לעסוק בד"ת בעודנו בחיים חיותו בעוה"ז ואל יאמר לכשאפנה אשנ' שמא לא תפנה לכן צריך להיות יקר בעיניו היום והשעה שהוא בעוה"ז עודנו בכחו לתקן הכל ללמוד תורה אבל אח"כ אם יתן כל חללי דעלמא בעד יום אחד לשוב לעוה"ז לתקן מה שעיוות אז לא יניחוהו. וכמבו' בדרז"ל אצל ריש לקיש כי ביום שנסתלק הוא מעוה"ז מתו ג"כ כל חבריו הראשונים הגזלנים שפירש מהם. והנה כאשר ראו בהכבוד והגדולה שנעשה לריש לקיש בג"ע בעולם העליון עם הצדיקים ולהם דחפו מדחי אל דחי. ויצעקו בצרלהם לאמר מה נשתנה הוא ממנו הלא הוא עמנו הי'. וישיבו כי הוא פירש מהם לעסוק בתורה ומעש"ט. וישאלו הניחונו גם אנחנו נשוב ונעסוק בתורה מעתה. ואמרו להם עתה שוב אין פנאי עוד היה לכם לחזור בתשובה בחיים תיותכם. הנה לכך אמה"כ זאת חקת התורה כי תעסוק בה בתשובה ותשוקה שלימה. כי תדמה בנפשך אדם כי ימות באהל ויבקש את נפשו להשיבה על יום אחד לעוה"ז עוד. כמה הי' משתדל בתורה ומצות ומעש"ט באותו היום שהניחוהו (לשוב בוודאי לאהי' מניח אף רגע אחד בלי עבודה ותיקון השלימות) לכל ימי חייו. וזהו ושוב יום אחד לפני מיתתך שתדמה בנפשך כי היום הזה הוא שהניחוך לשוב לעוה"ז עוד משמים כדי לעשות תשובה לפני מיתתך כמה יקר הוא היום הזה שלא תוכל עוד להשיגו אח"כ כנ"ל. וז"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה פי' שבכל יום הוא כבר מת והוא מחשב עצמו על המיתה של מחר ח"ו. והוא אם עודנו חי גם למחר זה הוא לו במתנה משמים עוד יום אחד לחזור בתשובה קודם מותו שלמחר. נמצא כי כל חיות שלו בעוה"ז הוא רק עבור התורה כל יום ויום כנ"ל. וזהו באמת כמ"ש וחי בהם שאין לו חיות כי אם בהם בהתורה ומצות כנ"ל. וז"ש אשר אנכי מצוה אתכם היום שאין לו עוד פנאי רק היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים שנותן לך עוד יום אחד משמים מחדש לעשות מצות חדשים כנ"ל: