Quotation_auto על במדבר 19:14

תניא ר' אליעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. ר' יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי בטני אמר רבא כולן אינן מטמאין באהל שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה בכל אדם ובאיש ליכא צירים והכתיב צירים אחזוני כצירי יולדה צירי בשר דאי לא תימא הכי רמ"ח היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה. ר' עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה שנאמר ויפתח את רחמה ולר' עקיבא קשיא תלמידי ר' ישמעאל דאמר ר' יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שרפה למלך ומצאו בה רנ"ב אברים באו ושאלו את ר' ישמעאל כמה אברים יש בו באדם אמר רמ"ח. א"ל ר' יוחנן והלא בדקנו ומצאנו רנ"ב שמא באשה בדקתם שהוסיף בה הכתוב שני צירים ושני דלתות דילמא איידי דזוטרא אתמוחי אתמח:

זאת התורה. אמר רבי יונתן [לעולם] אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה [תהא עוסק בתורה]. אמר רבי שמעון בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנאמר זאת התורה אדם כי ימות. תנן התם אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת וכן מדבך של אבנים וכן סואר של קורות חשוב אהל, ר' יהודה אומר אהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל, מאי טעמא דרבי יהודה יליף אהל אהל ממשכן, כתיב הכא אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ורבנן אהל אהל ריבה, ומודה רבי יהודה כמלא אגרוף, תניא נמי הכי ומודה ר' יהודה בשקיפין ובנקיקין ובסלעים שאע"פ שאינן עשויין בידי אדם חשובין אהל. רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי עובדי אלילים אין מטמאין שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם כו'. מיתיבי ונפש אדם ששה עשר אלף, משום בהמה, תא שמע אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, התם נמי משום בהמה, תא שמע כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, דילמא איקטל חד מישראל, ורבנן, לא נפקד ממנו איש. ור' שמעון, לא נפקד ממנו איש לעבירה. רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מטימויי באהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא מי מעטינהו קרא:

זאת התורה אדם כי ימות באהל. בא הכתוב ולימד על המת טומאה חדשה שיטמא באהל. אין לי אלא באהל חוץ לאהל מנין, תלמוד לומר זאת התורה אדם כי ימות (באהל) דברי איסי בן עקיבא. רבי ישמעאל אומר אינו צריך אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא משנזקק לטומאה אינו דין שיטמא, מנין לעשות כל המאהילין כאהל, היה רבי יצחק אומר מה מצורע הקל עשה בו כל המאהילין כאהל, מת החמור דין הוא שנעשה בו כל המאהילין כאהל, כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו, וכל אשר באהל זה שבא כולו [הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם הבא מקצתו טמא הבא כולו] לא יהא טמא, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אחא בר יאשיה אומר מה ת"ל כל הבא אל האהל לעשות קרקע של בית עד התהום כמותו. כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח. או חלוף מה קבר שאינו מקבל טומאה הרי הוא מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח וכו', ת"ל וכל כלי פתוח וגו' דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדיו [כשהוא פתוח]. דנתי וחלפתי בטל החלוף זכיתי לדון כבתחלה ומה אהל [שהוא] מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח. או לא יטמא טומאת ערב, אמרת ק"ו אם שלישי במת טמא השני אינו דין שיהא טמא. וכל אשר באהל שומע אני אף הקף והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע, תלמוד לומר ולקח אזוב וטבל במים וגו'. ועדין כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ונפשות בהמהמ במשמע, תלמוד לומר וכל בגד וכל עור וכל מעשה עים וכל כלי עץף הא למדנו לארבעה כלים, לכלי מתכות מנין, ת"ל אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות, לכלי חרס מנין, תלמוד לומר וכל כלי פתוח וגו', הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס, לאדם מנין, תלמוד לומר ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וגו'. או אלו לכלל חטוי ואלו לכלל טומאה, תלמוד לומר הוא יתחטא בו את שבא לכל חטוי בא לכלל טומאה את שלא בא לכלל חטוי לא בא לכלל טומאה. זאת התורה אםד כי ימות באהל אם לומר אדם כבר למד ומה אני מקיים מאדם, לרבות