פירוש על במדבר 31:21

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. ולכאורה היה מהראוי לכתוב הבאים מצבא המלחמה כמו שנכתב מקודם. אך הענין בזה כי האמת, אחרי אשר קצף מרע"ה באמרו החיים כל נקבה, היה בידם מה להשיב נגדו, ורצו להשיב, אך בראות אלעזר הכהן כי עתה כאשר ישיבו דבר סתירה נגד מרע"ה יקלקלו עד אין שיעור, לאשר משה רבינו ע"ה היה עומד עתה בכל הענינים בשלימות לחיי עוה"ב מבלי שום שייכות לעוה"ז, ועד כה היה בכח מרע"ה למחול, ועתה בעת הזאת לא היה בידו למחול, ואלעזר הכהן הבין הדבר לאשורו ומיהר לרמוז לישראל לבל ישיבו עתה ח"ו שום דבר סתירה נגדו, והיינו הבאים למלחמה, כי היה בלב ישראל להשיב עתה נגד משה רבינו וזאת היא המלחמה נגד מרע"ה, ואמר לישראל הלכות גיעולי עכו"ם כי אף איסור בלוע מכעס אסור, וכשמעם אשר אף בלוע אסור אז אמרו ונקרב את קרבן ה' לאשר מידי הרהור לא יצאנו, וחלודה שלמדו רבותינו מזה [עיין רש"י כאן] הוא ג"כ רומז על כעס, ולזה יקרא פנחס בן אלעזר משיב חימה בן משיב חימה והיכן מצינו באלעזר שהשיב חימה, אך כנזכר.

ויאמר אלעזר הכהן וגו'. לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי גּוֹיִם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י') — בָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, וְכֵן בְּשִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ') "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" — עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי; פסחים ס"ו):

זאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת: