Quotation_auto על במדבר 31:21

רב הונא אמר בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה הלכה ממנו, ואלו הן בשבת, ובכלי מתכות, ובאונן (כתוב ברמז תשפ"ו). בשבת מנין שנאמר ויותירו אנשים ממנו עד בקר וכיון שכעס שכח מלומר להם הלכות שבת מה אמר להם אכלוהו היום כי שבת היום לה'. בכלי מתכות מנון שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל וכיון שכעס נתעלמה הלכה ממנו שכח מלומר הלכות כלי מתכות וכיון שלא אמר אמר אלעזר הכהן שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא אמר להם למשה רבי צוה ואותי לא צוה. באונן דכתיב ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן וכיון שכעס שכח מלומר להם שאונן אסור לאכול בקדשים. הנותרים רבי פנחס אמר להון אף אינון הלואי לא אישתריתון. וידבר אהרן בדבור עז כנגדו כמה דאת אמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. דרש אהרן קל וחומר וכו'. מיד וישמע משה וייטב בעיניו הוציא כרוז במחנה לאמר אני טעיתי בהלכה ואהרן אחי למדני. אלעזר היה יודע הלכה ושתק וכן איתמר ונתייחד הדבור עליהן ועל אביהן ועל אחי אביהן בחייהן הדא הוא דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. תני רבי חייא לאמר אליהם לבנים לאלעזר ואיתמר:

ונתתה מהודך. דרש ר' יהודה בר רב נחמן כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת בנשיא ובכהנים. בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו'. בנשיא דכתיב ונתתה מהודך עליו. בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנם ומברכים את העם בשם המפורש. ונתתה מהודך ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה. כיוצא בו וברא ה' (את) [על כל] מכון הר צין וגו'. ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך, והיכן ניתן לו ליהושע בירדן ניתן לו, כתיב הכא וייראו מגשת אליו וביהושע כתיב וייראו אותו כאשר יראו את משה. גדול כבודו של מלך המשיח שניתן עליו הוד של רב והדר של תלמיד כענין שנאמר הוד והדר תשוה עליו. ת"ר כיצד שואלים באורים ותומים השואל פניו כלפי הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה, השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, והנשאל אומר [כה אמר ה'] עלה והצלח, רבי יהודה אומר אין צריך לומר אלא עלה והצלח. ולפני אלעזר הכהן יעמוד שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר צריך ליהושע. ושאל לו שומע אני בינו לבין עצמו, תלמוד לומר במשפט האורים. שומע אני בקול גדול, ת"ל ושאל לו, הא כיצד עומד ומדבר בשפתיו וכהן גדול משיבו על שאלותיו. אין שואלין לו בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר לפני ה', אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. ואין שואלין שני דברים כאחת ואם שאל אין מחזירין אלא אחד, ואין מחזירין אלא את הראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו' ויאמר ה' ירד. והא אמרת אין משיבין לו אלא את הראשון, אלא דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר וחזר ושאל כסדר שנאמר היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי, ואם הוצרך דבר לשניהם מחזירין לו שניהן (ואם הוצרך דבר אחד מחזירין לו אחד) שנאמר וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השיג תשיג וגו'. ואע"פ שגזרת נביא חוזרת גזרת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים (לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו). ולמה נקרא שמם אורים ותומים, אורים שמאירים (עינים בהלכה לכל דבריהם) [את דבריהם], תומים שמשלימין את דבריהם. ואם תאמר בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו את דבריהם הם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח ובאחרונה שבחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר ופנחס בן אלעזר [בן אהרן] (היה כהן) וגו'. כיצד נעשית ר' יוחנן אמר בולטות ריש לקיש אמר מצטרפות, והא לא כתיב צד"י, אמר רבי שמואל בר רב יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם, והא לא כתיב טי"ת, אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורן כתיב שם. שנו רבותינו כהן גדול משמש בשמונה כלים ובאלו נשאלים באורים ותומים ואינו נשאל להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו, מנהני מילי א"ר אבהו דא"ק ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה המלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זה סנהדרין. רבי אלעזר אמר המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, אף על גב דאמר לאחי אבא צוה ואותי לא צוה אשכחן דאיענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. שלשה דברים שמע משה מפי הקב"ה (כתוב ברמז שס"ה). ויעש משה כאשר צוה ה' אותו הלך ועשה בשמחה ולא הורע עינו בין בניו לבין בני אחיו:

ויאמר אלעזר הכהן וגו'. א"ר אליעזר כל המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן ואע"ג דאמר (לאחר) [לאחי] אבא צוה ואותי לא צוה אשכחן דאיענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. אמר ר' שמעון בן לקיש כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת מנלן, ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל ולבסוף כתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת, מאלישע דכתיב כי לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו (רוח אלקים) [יד ה'] מלמד שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו'. לפי שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר הא ידעת שלא היתה זו אלא מדת כבוד אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברין לפניו אינו בדין שיהא משה יושב ואנו משיבין אותו שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו, יכול שלא היה כח באלעזר להשיב, אמרת ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הא כשרצה דבר לפני משה ולפני הנשיאים וקבלו לו. אך את הזהב אמר אך להבעיר חלודה שלהן. תעבירו במים כלים שאינן לקבלה אלו סכינין והסייפים והרמחים, תלוין בשמותיהן ומשמשין בשמות אחרים. כן שלפני המטה וקנה ומנורה, דבר וכל דבר ריבה כלים תלוין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן פיה של מנורה ופוט של מנורה פיה של קוץ, יכול שאני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן, ת"ל אך. יכול יבואו במי שטיפה, ת"ל במי נדה יתחטא. יכול יצאו במי הדזאה, ת"ל וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם מלמד שהן טעונין הזאה אחר טבילה. וכבסתם בגדיכם וגו' ואחר תבואו אל המחנה אחר טבילה וכבוס בגדים: