פירוש על במדבר 5:3

אשר אני שוכן. פירוש דוקא כל עוד שהוא שוכן, אבל הוגללו הפרוכות מותרים מצורעים ליכנס למחנות (מנחות צה.):

מזכר עד נקבה. דומיא דזכר ונקבה שנעשין אב הטומאה, יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה שהכניסוה למקדש פטורין ^ובאור הענין, דאדם וכלים נעשין אב הטומאה ע"י שתי סבות, ע"י מגע וע"י מדרס, כגון הנוגע במת שהוא אבי אבות הטומאה נעשה הנוגע אב הטומאה, והזב והזבה הם ג"כ אבות הטומאה, וכן הכלים הראוים למדרס ולמושב הזב נעשין אב הטומאה ע"י מדרס של זב כמבואר בפ' מצורע, והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא, יצא כלי חרס שאינו ראוי למדרס משום דאם נטמא אין לו טהרה אלא ישבר כמבואר בפ' שמיני, ולכן קי"ל מדרס כלי חרס טהור, וכן ע"י מגע במת, דכתיב (פ' חקת) וחטאו ביום השביעי, וכל אשר יגע בו הטמא, כל היכי דקרינן ביה וחטאו דיש לו טהרה בטבילה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא, וכל היכי דלא קרינן ביה וחטאו לא קרינן ביה והנפש הנוגעת, וכלי חרס אין לו טהרה.
ועיין בסוגיא כאן באה עוד דרשה מפסוק זה מזכר עד נקבה תשלחו מי שיש לו טהרה במקוה, יצא שרץ שאין לו טהרה, ולכן פסק חד אמורא דהמכניס טמא שרץ למקדש חייב ומכניס שרץ עצמו פטור, אבל לא קי"ל כן, ולכן השמטנו דרשה זו. .
(עירובין ק"ד ב׳)

מזכר עד נקבה תשלחו וגו׳.
ספרי שם: אחד גדולים ואחד קטנים במשמע, או אינו אלא כענין שענש… ת״ל: מזכר ועד נקבה תשלחו, אחד גדולים ואחד קטנים במשמע.
עמ״ש ערכין דף ג׳ ע״א בתוס׳ בזה, וחייב המכניס. ועיין עירובין ק״ד ע״ב, ומ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ בימ״ק, ועיין ערכין דף ג׳ מ״ש בזה.