Quotation_auto על במדבר 5:3

אמר רב נחמן אמר רב טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה ראו לובן ואודם כאחת אין חייבין עליהן על ביאת מקדש אבל שורפין עליהן את התרומה שנאמר מוכר עד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית אבל טומטום ואנדרגינוס לא אי הכי תרומה נמי לא לישרוף דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעינותיו, ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה. הא נמי מיבעי ליה במי שיש לו טהרה במקוה פרט לכלי חרס שיאן לו טהרה במקוה דברי רבי יוסי הגלילי. אם כן נכתוב רחמנא אדם, וכיתימא אי כתב רחמנא אדם הוה אמינא כלי מתכות לא מכל טמא נפש נפקא מזכר ועד נקבה למה לי לכדרב. ויאמא כולה לכדרב הוא דאתא, אם כן ניכתוב רחמנא נקבה מאי עד נקבה עד כל דבר שיש לו טהרה במקוה, אי הכי כי איטמי בשאר טומאות לא לישלחו, אמר קרא מזכר מטומאה הפורשת מזכר. וכל היכא דכתב רחמנא זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הוא והא גבי ערכין דכתיב זכר ואם נקבה ותניא הזכר ולא טומטום ואנדרגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה תלמוד לומר זכר ודאי נקבה ודאית אבל לא טומטום ואנדרוגינוס. טעמא דכתב רחמנא זכר ואם נקבה הא לא כתב רחמנא מזכר עד נקבה לא ממעט. ההוא מיבעי ליה לחלק בין ערך איש לערך אשה:

תניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בסיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה השכינה אמרה תורה במשוך המה יעלו בהר. וכן מצינו באהל מועד, שכל זמן שאהל מועד נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, הוגלל הפרוכת הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם. לפי שנאמר (ה) בכל קדש לא תגע יכול אף במעשר, תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא, מה קדש שהוא במקדש אין באין אלא אחד ביאת שמש, אף קדש שאינו בבמקדש אין באים לו אלא אחד ביאת שמש, אף אני ארבה קדשי קדשים, תלמוד לומר בכל קדש לא תגע. שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש, אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש. אי מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו, ואלו קדשי מקדש, אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש, ולמה מעטת המעשר, מפני שהוא נאכל בטבול יום, אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת, אבל אומר אני מה יולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל הטמטים במגע ומשא כמוה, תלמוד לומר דבר אל בני ישראל לרבות את הטמאין במגע ולא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ () אל יכנם לפנים, אבל הנטמא בפנים אל יצא לחוץ, אמרת ולא יטמאו את מחניהם, ומנין אם יהיו שוגגין יהיו בהבאת חטאת. אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו', יכול אף המטמאה טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת. וכי היכן היא (ז) עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג. ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר. טמא לרבות שהוזה ולא שנה. יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל. עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו. [טומאתו] בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא ממקום טבול יום. וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב, יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת, אמרת וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת. אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות:

זב זה זב גמור. כל זב זה שראה ראיה אחת. צרוע זה מוסגר. כל צרוע זה מוחלט. כל צרוע וכל זב וכל טמא יכול שאין להיות משתלח אלא אדם שהוא (ט) יכול להשתלח, תלמוד לומר טמא לרבות כלים הנוגעים במת. וכל טמא לרבות שאר כל המטמאין שיראו קודם לרגל. דבר אל בני ישראל לרבות ערי חומה, ובצד השני וישלחו, זה שבשעה שהם עושין הפסח בטומאה זבין וזבות יולדות לא היו אוכלין ממנו ואם אכלו הרי אלו פטורין. מזכר זה טבול יום. עד נקבה לרבות מחוסרי כפרה. מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום חוץ לשלש מחנות, רבי אלעזר בן שמוע אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הצריכו, ומנין אף המשתלח לא הצריכו, תלמוד לומר כן עשו בני ישראל, כן עשו מעצמן עשו לא הצריכו שיעשום משה ואהרן. משכר עד נקבה תשלחו (כתוב ברמז תק"ע). אמר רב קטינא אמר שמואל המכנים טמא שרץ למקדש חייב חטאת שרץ עצמו פטור, מאי טעמא אמר קרא מזכר עד נקבה תשלחו, מי שיש לו טהרה במקוה, יצא זה שאין לו טהרה במקוה. לימא מסייע ליה מזכר עד נקבה תשלחו פרט לכלי חרס דברי רבי יוסי הגלילי, מ"ט לאו משום דלית ליה טהרה במקוה, לא משום שנעשה אב הטומאה, יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה: