פירוש על במדבר 5:4

וישלחו מן המחנה וגו' נסמכה פ' שילוח טמאים לפרשת דגלים ומשא בני לוי דמכיון שסדרו הדגלים ושכינה ביניהם הוצרכו לזה:

וישלחו מן המחנה כל צרוע הם הצרי עין אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך וכל זב הם בעלי המותרות (כי זב בא ממותרות מאכל ומשתה כדתנן במתני' בשבעה דרכים בודקין את הזב) אף כי יתנו לת"ח מנכסיהם אין בהם ברכה כי יתנו גם בשוקי בראי אשר נפשם חפיצה וכל טמא לנפש המטמאים נפשם לבד מרבים לעצמם ומקמצין לאחרים ולא ישאר במחנה אלא הממעיטים לעצמם ומרבים לת"ח ע"ד יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים ב"ב (היינו בני ביתו עצמו יצמצם עמהם) וכשתדקדק בכוונתו של ר' פנחס בן יאיר ריש חולין תמצא דברינו מבוארים באמרו ישראל קדושים הן וכו':

כן עשו. מה ת"ל, ללמד שאף הטמאים עצמן לא עכבו ^טזמדייק יתור לשון כן עשו אחרי דכתיב ויעשו כן בני ישראל, ודריש ששני צווים בפרשה זו, אחד לב"ד שישלחום, ואחד להטמאים עצמן שיצאו ולא יסרבו לצאת, ואשמעינן בזה שכן עשו הטמאים שיצאו מרצונם בלא כפיה. [ספרי].