פירוש על במדבר 9:12

ככל חקת הפסח. ת"ר, יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך השני אסור, ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו ^יחוהדר כתיב כללא עליה ככל, לרבויא דומיא דידיה, וכל מילי לא אמרינן דלרבי, דא"כ כל הני פרטי למה לי, ופרטא ממעט דכותיה כדמפרש לקמן בסוגיא דכללא דככל חקות הפסח מהדרינן אכולהו פרטי לרבויי בכל פרטא דומיא דידיה ולמעוט מפרטא נמי דומיא דידיה, ומחד מפרטא ממעטינן בל יראה ובל ימצא, עיין בסוגיא. , ואין לי אלא מצות עשה מצות ל"ת מניין, ת"ל לא ישאירו ממנו עד בקר ^יטר"ל אין לי שיהא כלל מוסף אלא על הפרט של עשה מצה ומרורים דכותיה צלי אש שהוא מ"ע ופרט נמי ממעט דכותיה השבתת שאור, ומניין שירבה הכלל ל"ת וכן הפרט ימעט ל"ת, ת"ל לא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב כללא לאהדוריה עליה לרבויי דכותיה לאו הניתק לעשה ולמעט בפרטי לא יראה ולא ימצא דלא הניתק לעשה נינהו שאם נראה ונמצא צריך להשבותו. , ואין לי אלא מצות ל"ת שניתק לעשה, מצות ל"ת גמורה מניין, ת"ל ועצם לא ישברו בו, מה הפרט מפורש מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמורה אף כל מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמורה ^כומפרש בגמרא בכללא דמצות ומרורים מאי קא מרבה – צלי אש, בפרטיה מאי קא ממעט – השבתת שאור, דהוי נמי כמצות עשה. וע"ע בסוגיא פלפול בדרשה זו. .
(שם צ"ה א׳)

ככל חקת הפסח יעשו. אלו המצות שבגופו כמו שביארנו ולא תנהג בו מצוה שאינה בגופו אלא אכילתו על מצות ומרורים:

לא ישאירו ממנו. ולא כתיב ולא תותירו כמו בפ״ר היינו משום דכבר נתבאר בספר שמות י׳ ט״ו דנותר משמעו שניתותר ממילא ולא בכונת המותר. אבל השארה משמעו שבכונה משאיר. מש״ה בפ״ר דאפשר להרבות מנוים עליו ונזהרים להרבות מנוים באופן שלא יבא לידי נותר. משא״כ פסח שני אפשר שלא ימצא מנוים עליו כ״כ. ובע״כ יבא לידי נותר ואין אזהרה אלא שלא ישאירו בכונה :