בן איש חי
למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה הלשון כפול ומכופל ואין צורך לפרש דקדוקיו ונ"ל בס"ד אותו רשע עודנו עיניו בה וחשב להמאיסה בעיניו עד שהוא יעזוב אותה ויניחנה אצלו ברצונו וחשב שירמוז לו שהוא ח"ו נגע בה ונאסרה עליו ולמה ירצה ליקח אותה ממנו והוא לא ידע כי א"א נביא וראה בעיניו כל מה שנעשה אתמול בלילה ולכך א"ל למה אמרת אחותי היא וא"ת מה בכך אתמול אמרתי אחותי ועתה אני אומר אשתי היא לכך אמר והלא יצא מדבריך של אתמול תקלה כי אקח אותה לי לאשה שנהגתי עמה מנהג אישות וקיחה אצל בן נח היא ביאה ולכן ועתה שנעשית תקלה זו אם היא עודנה אשתך כפי הדין שלא נאסרה עליך קח ולך דוק מדבריו כיון דאסורה עליך כפי הדין שלכם א"כ למה תקח אותה אך דברים אלי ירא לפרשם יותר ורק מדבר עמו ברמז דחשב להמאיסה בעיניו ואז יעזבנה בידו ברצונו והוא לא ידע כי נביא וידע כל מה שנעשה והנה אברהם אבינו לא השיבו כלום כי קיים אל תען כסיל ועשה עצמו כאלו לא הבין דבריו ופרעה כיון שראה שלא השיב כלום על דבריו אומר אולי עשו פועל דברים שדיבר בלבו ולכן ויצו עליו פרעה אנשים עליו דוקא ולא פירש על שרה אך אנשי ביתו שכולם לוקים ורוצים שתצא שרה יפשא"ק לא שמו לב על דיוק הצווי שלו אלא וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו:
חתם סופר
אמרי נא אחותי את וגו' ולמה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה, ופי' רמב"ן לאשה מולכת ולא לפלגש, עוד כ' כי שרה לא קיבלה עליה לומר אחותו היא אלא שתקה ע"ש והנה במ"ש אברהם למען ייטב לי רצונו כיון שע"כח מפני פקוח נפש צריכ' לומר שאינך אשתי, אמרי נא אחותי את ונרויח ב' דברי' א' למען ייטב לי בעבורך שאהי' אח אשתו של מלך, ועוד וחיתה נפשי בגללך כי המוציא שקר מפיו לא יכון לנגד עיניו ית"ש ועיי' פ' עשרה יוחסין ליכא קושטא בעלמא ע"ש מעשה רב, ואם תאמר אינני אשתו, הוא שקר, אבל אם תאמר אחי הוא איננו שקר, כמ"ש לאבימלך ואמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי כנלע"ד וא"כ צריך טעם מדוע לא קיבלה שרה על עצמה לומר כן איתא בכתובות נ"א ע"ב מסיק דשביית מלכות גדול מותרת לבעליהן כי לא ברצון נבעלת למלך כי יודעת שלא תהיה לו לאשה מולכת, אבל שבוי' מלכות בן נצר שהי' שפל ובוז משפחות ומצפו' שתהי' לו לאשה ומלכה, אסורו' לבעליהן וכ' שם תוס' דשרה ואסתר צדקניות גמורות הי' ואין ספק בהם, ומותרת לבעליהן ע"ש, ונ"ל כי פרעה הי' מלך גדול ולולי שהיתה שרה אחות אברהם, ואברהם הי' נראה נשיא אלקי' ירואי ומהולל מאוד לולי כן הי' גנאי למלך גדול כמותו להמליך אשה הנלקחת מן השוק ואם היא יפת תואר דיה לה להיות פלגשו אך כיון שהיתה אחות אברהם הי' לכבוד לפרעה להיות איש אלקי' לו לגיסו, והיינו דא"ל פרעה למה אמרת אחותי היא ועי"ז ותהי לי לאשה ולא לפלגש, ומ"מ אל תדאג שמא נתרצית לבעילה ונאסרה עליך, ועתה הנה אשתך אני מעיד לך שהיא אשתך שלא נגעתי בה ועתה קח ולך, הנה כי כן כשאמר אברהם אמרי נא אחותי את הי' בזה סכנה שעי"ז תאסר עליו שמא תתרצה לו אם לא יארע נס בנגעים גדולים, אך אברהם הי' בטוח בצדקתה של שרה שבשום אופן לא תתרצה, כמו אסתר לאחשורוש, ע"כ אמר אמרי נא אחותי את, אך היא בענותנתה לא האמינה בעצמה ולא רצתה להעמיד עצמה בנסיון ע"כ לא קיבלה על עצמה לומר אחי הוא וק"ל:
רש"י
קח ולך. לֹא כַאֲבִימֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא אָמַר לוֹ לֵךְ וְאַל תַּעֲמֹד, שֶׁהַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם: (יחזקאל כ"ג):