פירוש על בראשית 12:8

ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו וגו' ויעתק משם ההרה וגו'. עד הלוך ונסוע הנגבה. הדקדוקים המה רבים בהכתובים. כי צריך להבין ולדעת שלכאורה תיבת שם מיותר גם שני התיבות הנראה אליו. כי סימנא ל"ל. גם מהו הלשון ויעתק היה לו לומר וילך גם עוד דיקדוקים ידועים למבין וכאשר נבאר אי"ה. וי"ל בשום שכל ודעת אחרי אשר חנן ה' ברחמיו. כי התוה"ק מרמזת לנו בזה גודל עבדות ה' בהתלהבות רב לתשוקת הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא וייחוד וקישור העולמות. אשר פעל ועשה בזה אאע"ה סבא קדישא בנסיעותיו ובבנין המזבחות. ובוודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שנסיעתו היו במקומות ההם ובנה שם מזבחות. אמנם כוונתו הרצויה והקדושה היתה רק לייחדא שכינתא בדרועא ימינא בחי' חסד מדתו של אאע"ה. והמשיך אליה אורות והשפעות קדושות ועלמין עילאין קדישין. והנה מזבח נק' בחי' המלוכה הקדושה שכינא קדישא בסוד מדבחא דלעילא אשר מיכאל כהנא רבא דלעילא מקריב עליה קרבנין דנשמתין דצדיקייא עובדין טבין דידהו וכמבואר בזוה"ק כמה פעמים ורצה אאע"ה לייחדא שכינתא ולקשרה בבחי' מדתו מדת חסד לאברהם ובבואו למקו' שכם. שכ"ם הוא מנין ש"ס כמנין. ה"פ חסד. סוד. ה' חסדים. ושם בנה וערך קומת השכינה וייחדה וקשרה בבחי' הוי"ה במדתו מדת החסד. וזהו ויבן שם מזבח. לשון ויבן את הצלע וש"ם דייקא כנ"ל. לה' הנראה אליו היינו לבחי' הוי"ה ומדת החסד הנראה וראוי אליו. ויעתק משם. היינו משם העלה את השכינה הק' ביום המעלות לבחי' עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין רוחא דכל רוחין. ההרה. ידוע מאחז"ל אין הרים אלא אבות היינו אברהם יצחק ויעקב סוד חג"ת ואם היה נכתב הרה היה פירושו מקור ושורש של האבות הקדושי' סוד חב"ד וההרה פירושו מקור ושורש כל השרשים עיקרא ושרשא דכל עלמין. רוחא דכל רוחין. מקדם לבית אל ידוע מכ' קודש האריז"ל. ה' מלך גאות לבש. היינו כי קודם שהאציל וברא ויצר ועשה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא את העולמות היו כל הכוחות הקדושים וכל התוארים והמדות כלולים בעצמותו ית' וית'. בסוד ימי קדם. ועיקר הרצון שעלה לפניו ית"ש להאציל ולברוא את העולמות היה מחמת תואר מלכות כי אין מלך בלא עם וזהו גרם הרצון לפניו ב"ה וב"ש להאציל ולברוא את העולמות. וזהו ה' מלך גאות לבש. היינו להיות שעלה ברצונו הפשוט המצוחצח והזך להיות לו תואר מלכות ואין מלך בלא עם לזאת לבש לבוש הגאות. גאו"ת עולה מספר ת"י נימין קדישין וברא את העולמות וזהו סוד שיסד הפייטן ביום אחרון של פסח בסוף השירה מלכות עד לא קדם קדומה ר"ל כי בחי' מלכות עלה ברצונו הפשוט סוד א"ס האחדות הפשוט האמיתי. עד לא קדם קדומה וכנ"ל. ואאע"ה המשיך משם מימי קדם לבחי' המלוכה שכינתא קדישא וזהו מקדם לבית אל השכינה נק' בית אל כנודע. ויט אהלה היינו אה"ל. ה'. ה'. תתאה. בית אל מים. מי"ם מרמז לתרין עלמין קדישין שכינתא עילאה אימא קדישא הנק' מ"י עלמא דקיימא לשאלה. ושכינתא תתאה הנק' י"ם. וכמבוא' בזוה"ק בפ' זו בפסוק ויהי בימי אמרפל. והעי מקד' ע"י מלשון עיי העברים. לשון חושך. כי להיותו מושלל מהשגת האנושי ומכל הנבראים אפילו ממלאכין קדישין ע"כ נק' כן היות שאינן יכולין להנות מאורו הקדוש ע"ד יוצר אור ובורא חושך כמבואר בכהאריז"ל. וזהו והעי מקדם. ושם נטה אהלה של השכינה. ויבן שם מזבח לה'. היינו עד בחי' קדושות רום המעלות האלו ייחד וקשר השכינה הק'. והמשיך אליה אורות השפעות כל חידו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין ובוצינין טבין. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. היינו לדרום סוד הימין דרועא ימינא לקשרא לשכינתא לבחינתו מדת חסד ולבל תעדי מיני' לעלמין. רק לעולם יומשך אלי' חסדים טובים ורחמים גדולים וכל טוב ולהשפיע להכנ"י כל טבו וכל חדו ובני חיי ומזוני וכל המצטרך אליהם. וכי"ר עד יערה עלינו רוח ממרום וישלח לנו משיח צדקינו בב"א ועיין בזוה"ק בפ' זו בפ' ויעבר אברם בארץ. ובפ' ויעתק משם. ובפ' וישלח בפ' ויבן שם מזבח. ותמצא שם קצת מדברינו הנ"ל והמשכיל יבין את כל זאת. ואם שגיתי ח"ו. השי"ת יכפר.

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל: י"ל בזה ע"ד הסוד כי יש נוצר חסד ורב חסד ויש ימי עולם וימי קדם ונוצר חסד הוא ימי עולם ורב חסד הוא ימי קדם וידוע אברהם הוא מדתו מדת החסד שהוא נוצר חסד ובהשתדלותו תמיד במדת החסד היה מעורר במדת חסד שלו הרב חסד שהוא החסד הגדול הנקרא ימי קדם וזה י"ל כוונת הפסוק ויעתק משם וכו' מקדם היינו ממדתו מדת החסד שהיה מעורר ימי קדם שהוא רב חסד והמשיך החסדים לבית אל היינו השכינה כביכול שיעק' קרא בית אל וזה י"ל כוונת מאמ' חז"ל עד אברה' לא היה זקנה שהו' מדת החס' הנקר' עתיק שהוא החסד הגדול ימי קדם עד שבא אברה' שהיה משתדל במדתו מדת החסד עד שהמשיך מדת ורב חסד שהוא עתיק יומין ע"ש ימי קדם בעולם כנ"ל והבן:

ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'. נסיון הראשון של אברהם אבינו היה לך לך, היינו עניות וצימצם, כי בזה צריך האדם להתברר תחילה שלא יתרעם על הש"י ח"ו, אך שיבקש מהש"י שלא יבא ח"ו לדקדוקי עניות שמעבירין את האדם על דעת קונו. ועיקר דיקדוקי עניות היינו מי שאינו שמח בחלקו ורוצה במותרות וע"ז צריך לבקש מהש"י שלא יתאוה למותרות. כמ"ש ביעקב (בראשית כ"ה,כ"ז) ויעקב איש תם היינו שהיה שלם בנפשו מבלי שום תאוה למותרות רק כפי רצון הבורא ית' כן יקבל באהבה. וכן היה תפלות אאע"ה בנסיון הראשון שיהיה שמח בחלקו ולא יהיה לו דקדוקי עניות, וזה פירוש ויקרא בשם ה' היינו שהעניות לא יעבירנו ח"ו על דעת קונו, וע"כ כשחזר ממצרים נאמר ואברהם כבד מאד, היינו אחר שנתברר בעניות בבירר גמור בנסיון הראשון נאמר כבד מאד לשון כבידות שהיה ירא לנפשו מפני העשירות כתפלות שלמה המלך ע"ה (משלי ל',ח') ראש ועושר אל תתן לי, ובלוט לא נאמר לשון כבד רק נאמר וגם ללוט ההולך את אברם היה וכו' ואין והיה אלא לשון שמחה כי לא היה בו שום יראה כלל, משא"כ באברהם כתיב כבד מפני היראה ע"כ כתיב וילך למסעיו ויקרא שם אברם וכו' כי גם עתה היה מתירא מהעשירות כנ"ל וכן בירר בכל ענינים.