מאור ושמש
וישב יעקב בארץ מגורי אביו איתא במדרש מצינו באברהם שגייר גיורים כו' ביעקב שגייר גיורים ואף ביצחק שגייר גיורים שנאמר בארץ מגורי אביו ויש לדעת הלא בדורו של יצחק היו בעולם גם גיורי אברהם מדוע דייק הכתוב בארץ מגורי אביו עכ"פ הי' לו לכתוב בארץ מגורי אבותיו וי"ל דהנה כבר אמרנו ונמצא בכל ספרי קודש שעיקר תכלית בריאת העולם הי' עבור התענוגים שראה המאציל שיהיה לו מאומה הישראלית האבות הקדושים אשר פרסמו אלקותו וכל אחד הנהיג את בני דורו כפי מדריגתו אשר היה דבק בהבורא ית"ש אברהם היה דבוק ונאחז במדת החסד והודיע חסד אל לכל בני דורו והנהיגם לעבוד את השם מתוך אהבה ובשמחה רבה בא יצחק בנו והבין שלא יתכן לעבוד במדריגה זו רק בשמחה כי יכול ח"ו לבא לידי קלקול מזה כי יוכלו ההמון לבא ח"ו לידי הוללות התחיל להנהיג את בני דורו במדת הפחד והיראה להודיע להם דאית דין ואית דיין אשר יכול ח"ו לעניש לטוברי רצונו וצריך לירא מפניו ושיהיה תמיד רק פחד אלקים לנגד עינוו וממילא כשהוא הי' מנהיג הדור היו כולם כפופים תחתיו וחזרו לעבוד את אלקים במדריגתו ואף דורו של אברהם אשר היה בימי יצחק חזרו לעבדו במדת הפחד כשבא יעקב הבין שגם במדה זאת לבד לא יתכן לעבדו פן יבאו ח"ו לידי עצבות ומרה שחורה אשר היא מדה גרועה מאוד ע"כ התחיל הוא להנהיג את בני דורו במדה הממוצעת כי הודיע לבני דורו איך ימין ה' פשוטה לקבל שבים ואף אם ח"ו מקלקלי' השורה אם מתחרטים ונכנעים באמת לפני הבורא ב"ה מעוררים מדת הרחמים מדת התפארת אשר היא מרכבה ליעקב ומרחם על בריותיו ממילא לא יבאו לידי עצבות רק שיחזרו בתשובה ומעתה תהיה היראה שיראו את ה' יראה הרוממות וגם זאת היא אהבה כי יעקב הוא הבריח התיכון ממוצע בין מדריגת אברהם ויצחק ע"כ אמר הכתוב בארץ מגורי אביו ר"ל גיורי אביו היינו יצחק כי אז כשהיה יצחק מנהיג הדור היה הוא מגייר גם את גיורי אברהם אשר החזיר אותם למדריגתו נמצא כשבא יעקב לא מצא רק גיורי אביו וק"ל.
רש"י
ויהי ריב. לְפִי שְׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְאֵין זֶה גֶּזֶל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ, וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִן (ב"):
רמב"ן
ויהי ריב כתב רש"י (רש"י על בראשית י״ג:ז׳) לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה עדיין אברם ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה) ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה שנאמר למעלה (יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת והיאך יירשנו לוט אולי שמעו הרועים המתנה וטעו והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים וזאת סבת המריבה ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה כי לא נשא אותם הארץ וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם וזה טעם והכנעני והפריזי כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא ולהם ולמקניהם אין מספר ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט וממלת אז יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתים ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי: