מדרש לקח טוב
ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור, ר׳ מתיא בן חרש אומר, לפי שהגיע זמן השבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שיגאל את בניו, כדי שיהא עסוקין במצות, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח), עת דודים אלו האבות, ואפרוש כנפי עליך (שם), אלו המצות, ואעפ״כ ארבע מצות היו להם לישראל, לא נחשדו על העריות, לא שינו את שמותם, לא שינו את לשונם לא גילו את סודם. לא נחשדו על העריות, דכתי׳ ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי (ויקרא כד י), אחת היתה ופירסמה הכתוב, לא שינו את שמותם, כדרך שנתייחסו כשירדו למצרי׳ כך נתייחסו בעלייתן, ראובן שמעון לוי ויהודה. לא גילו את סודם, דכתיב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב). לא שינו את לשונם, דכתיב אלהי העבריים נקרא עלינו (שם ה ג) ולהלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג).
רש"י
ויבא הפליט. לְפִי פְשׁוּטוֹ זֶה עוֹג, שֶׁפָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה, וְהוּא שֶׁכָּתוּב כִּי רַק עוֹג נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים (דבר' ג') וְזֶהוּ נִשְׁאַר, שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו כְּשֶׁהִכּוּ הָרְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, תַּנְחוּמָא וּמִדְרַשׁ בְּ"רַ זֶה עוֹג, שֶׁפָּלַט מִדּוֹר הַמַּבּוּל; וְזֶהוּ מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, שֶׁנֶּאֱמַר הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ וְגוֹ' (לְעֵיל ו') וּמִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה:
אבן עזרא
ופי' הפליט. שברח ונמלט מבני סדום וכן בא אלי הפליט מירושלם. ויש דרך דרש: