פירושים על בראשית 17:12: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

שאלה מצות עשה דדחי לל"ת אם ספק מ"ע דוחה לל"ת וודאית ואת"ל דלא דחי מהו שידמה ספק מ"ע לספק ל"ת. והנה למ"ד ספק מ"ה אסור במניעה וה"ה בציווי מ"ה חייב בה אכתי יש מחלוקת אי לחומרא לבד ומת"הא משמע דספק כוודאי רק שאין לוקה בספק א"כ לכאורה לפ"ז ספק מ"ע בוודאי ודוחה ל"ת וודאית ומהא דשבת קל"ה א' ערלתו וודאי ולא ספק הקשו בתוס' באמת מה"ת דדחי ספק שוא"ת עדיף יע"ש ומכלאים בציצית התם וודאי הא ספק אין דוחה ומלקא עליה אם עבר על ל"ת ונ"מ לפסולי עדות בח"מ ל"ד.
וערלתו ודאי ולא ספק צריך לחייב סקילה במזיד דגזירת הכתוב הוא משא"כ אי לאו קרא מספק אין חייב סקילה דלמא בר מילה הוא ודחי לה. ומהא דא"ח בספק אם בידך בהמ"ז מברך אף למ"ד בסימן רט"ו שם במ"א אות וי"ו דלא תשא ד"ת איך מברך לחומרא מה חזית אלמא ספק בוודאי י"ל להר"מ ז"ל כל ספק דרבנן לחוחמרא הם אמרו דחוזר ומברך ולתוס' הא ס"ל דלא תשא דרבנן יע"ש. והנה אם נאמר ערלתו וודאי ולא ספק לנולד ביה"ש הנה אם נולד ביה"ש ע"ש לשלא ימול ביה"ש ע"ש בח' ונאמר יה"ש מ"ה לית ביה כ"א שה דתוס' שבת וה"א עשה ספק דמילה בזמנה דחי לעש' דחו"ש ז"א ועוד דס"ס הזה לחומרא שמא ביה"ש אחד יום והב' לילה ושמע שניהם לילה. ואם כי א"א לצמצם והא' מוקדם והב' מאוחר ואי לנולד ביה"ש ע"ש שלא ימול ביום שבת גופא פשיטא דאסור למ"ד ספק מ"ה לקולא א"כ לית עשה דמילה כלל האידנא ביום שבת ומחלל וודאי שבת ולנולד ביה"ש ע"ש שלא ימול ביה"ש מ"ש דילכא כ"א חד ספק לחומרא שמא מ"ש יום ושל ע"ש יום גם בזה יש לעיין ועמ"א א"ח שמ"ב אי במ"ש איקבע איסורא ואין להאריך.

אגדה. עיין בעוללת אפרים מאמר שפ"ח ט' צ' יפה. ומאמר קצ"ג בראשי"ת אש ברית בשביל התורה הנקראת אש כה דברי כאש וברית מילה נבראו שמים וארץ כמד"א אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי בריתי היינו תורה ומילה דאי תורה לחוד הא אמרינן ובתורתו יהגה יומם ולילה כל ההוגה בתורה תמיד תורה דיליה הוא ברית הי"לל ואי אמילה אין אלא ביום וע"כ אתרווייהו קאי. ומילה שלא בזמנה ביום ובלילה י"ל רמז בע"ת ששב שלא בזמנו בזקנותו ומל ערלת לבבו ויתוקן כל הד' ערלות פה ואוזן ולב וה"פ אם לא היה בעולם לקבל בע"ת כ"א בבחרותו בעודו בכח לא היו מתקיימים שמים וארץ ע"ד רם ומתנשא שוכן שחקים תולה ארץ על בלימה בפיוט דרך רמז כשאין ב"א עוסקים בתורה ומצות הקב"ה מסלק שכינתו למרום ואז עמודי שמים ירופפו על שלשה דברים העולם עומד אז תולה ארץ על בלימה בלא עמודים כ"א בשביל בהמה ושלא להחריב עולמו וז"ש חוקת שמים וארץ לא היו מתקיימים רק ה' ארך אפים ומקבל אף לעת זקנותו בע"ת כמילה שלא בזמנה ביום ובלילה העם הולכים בחושך. וז"ש וכן שמונת ימים ימול כו' יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. בן שמנת ימים רמז לפ' שנים אפ"ה יש פנאי לעשות תשובה אפי' הוליד כל ימיו קניני הזמן בנה בתים ואסף כסף כי חשב עצמו ליליד בית לא כגר בארץ כאשר מורה מצות סוכה וז"ש אותם הילדים לא מזרעך רק עשיו לקח עוה"ז אבל ישראל עיקר תולדותיהן מעשים טובים כמ"ש בנח. ואצ"ל בית וכסף שמניח לאחרים חילם פשיטא דשטות הוא פילו ילוד ביתך וכספך כמונבז המלך גנזתו לעצמי בנה בית המדרש כספו לת"ח אפ"ה ימול החיצוניות פניות שיש בהם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא בטוב ההוא. ונמלתם א"ת ערלת בשרכם ע"י המילה נמול ממילא הג' ערלות:

מסרה הולך ט׳ מלאים בתורה ואנכי הולך ערירי. (בראשית כ״ה:ל״ב) אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. (שם כ״ח) בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול וגו׳. (שמות י״ט:י״ט) קול השופר הולך וחזק מאוד. (ויקרא י״א:כ״ז) וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ד׳ וגו׳ וכל הולך על גחון וכל הולך על ד׳ וגו׳. תרי בפסוקא ותלתא בעניינא. (במדבר כ״ב:כ״ב) ויחר אף אלהים כי הולך הוא וגו׳. (שם כ״ד) הנני הולך לעמי לכה איעצך וגו׳. וסימנם בפרנס״ת מות״ך לחמ״א תקיפ״א ביד״ך בחברות״ך קד״ם אלהנ״א בסו״ף יומי״א. כבר ידעת כי אברהם רמז לנשמה ושרה לגוף אמר האל ית׳ לנשמה אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד אל תירא בעה״ז ותצליח בהצלחת ממון ובנים וקנינים מדומים ותנחל העה״ב. והצדיק אומר אדני אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי אין רצוני בעה״ז שאינו מהצלחות הנפשיות ואינו תכלית הנפש ואנכי הולך ערירי אם אזכה לעה״ז אלך יחידי בלא שכר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר רצונו שיהיה אלי בעזרי לעה״ב. והרשע אומר אנכי הולך למות אין כלום לאחר מיתה למה זה לי בכורה למה קודר אתהלך בזה העולם שאקוה לישועות ולטובות בעה״ב. למה זה לי בכורה עולה עץ החיים בגי׳ הלעיטני נא והאכילני מתאוות העה״ז. והצדיק כשמפתהו בדברים אלה מושכו לבית המדרש וזהו וידר יעקב וגו׳ שראוי להתחזק בעבודת האל ולהסתפק בהכרחי לחם לאכול ובגד ללבוש ולא מותרות שהצלחה באמתית לעה״ב. וראוי להורות לרבים שיתחזקו בעבודת האל וזהו קול השופר הולך וחזק. שהחכם ירים קולו כשופר כאומרו כשופר הרם קולך שיזכרו הורת משה ומעמד הר סיני שמשה ידבר והאלהים יעננו בקול. ומה יאמר וכל הולך על כפיו החיים ההולכים אחרי תאותם ושרירות לבם טמאים הם. כ״ש אותם שדבקים מאד ששחה לעפר נפשם והם וגופם אחד תרי בפסוקא נפש וגוף רודפים אחרי ההבל ותלתא בעניינא שהנשמה הסכימה עמהם אז ודאי יחרה אף האלהים כי הולך הוא ויצא מלאך ה׳ לשטן לו ולדחפו מכל טוב ועצה נכונה היא לרדוף אחר הטוב הנצחי הצפון לצדיקים לעה״ב וז״ש הסימן בפרנסת מותך לחמא תקיפא פי׳ פרנסה וצידה שצריך במותו היא התורה שנקרא לחם אבירים שהלך לפניו ושכרו עמו בעה״ב וזוכה לחיי עד כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארז״ל כי יוסף העביר את העם לערים כדי שלא יאמרו עליהם שהם גרים שגם הם יהיו גרים כמותם ולזה טלטלם וז״ש בארץ לא להם פי׳ בארץ שאינה של אותם המחזיקים בה וכל זה לנחמו שאין זו חרפה אם גם זרעו יהיה שם. הרס״ו נר״י: