תיבת גמא
עיין בספרי פורת יוסף בפתיחה אמ"ה נשנית ולא למלתייהו לומר דאין נוהג בטמאים דאי לא נשכית אין איסור חע"א דלא הוה מוסיף יע"ש וקשה זה לר' יוחנן דחצי שיעור מ"ה אסור אבל לריש לקיש דח"ש מדרבנן א"כ ה"א דאמ"ה נוהג בטמאים וחל על ח"ש בשר וגם לר"י למ"ד איסור חל על ח"ש עי"ד קל"ט ועיין חולין ק"ג א' תוס' ד"ה מר סבר לר"ל אין אמ"ה חייל על טריפה א"כ ה"ה דאין חייל טמאה וא"צ נשנית קשה דלמא התם אמ"ה טחול ולשון אבל אמ"ה עם גיד ועצם י"ל דמודה ר"ל דחייל על טריפה ה"ה טמאה וי"ל דלר"ל בשר מהחי נשנית דנפיק מחד קרא עם אמ"ה ה"ה אמ"ה דין א' עם בשמ"ה ולר"י קשה דבשמ"ה בפיק מבשר בשדה טריפה ונשנית למלתיה דאכל אמ"ה ובשר מהחי חייב שתיים ולמ"ד איסור חל על ח"ש לר"י א"כ בשמ"ה ואמ"ה תרווייהו לא נשנית לר' יוחנן גם לר' מאיר דסובר חולין דאין נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד קשה מנלן אמ"ה נשנית הא צריך למילתיה. ועיין מסכת ע"ז כ"ז אי לרבי יוחנן המול ימול למעט עכו"ם ואשה כשירה ואפשר הפר ברית נמי כשר וא"כ בלא"ה לדידיה מילה לא נשנית דאל"כ מה ממעט וא"צ לומר לדידיה למלתייהו נשנית ועי"ד רס"ד. וי"ל אנדריגנוס ספק ונאמר כל ספק מ"ה שריא וא"צ למול עצמו מ"ה ולפ"ז אין לו למול אחרים דשמא זכר הוא ואיתתא שאני כמאן דמהילי דמיא וממעט התורה המול ימול כה"ג ועיין שבת קל"ה א' ר"י ות"ק משמע ר"מ הוא ואפשר ערלתו וודאי ולא ספק ממעט מילת אנדרוגנוס אין דוחה שבת וגלי קרא דחייב למול עצמו ונשתנה משאר ספק והבן זה.
רש"י
המול ימול יליד ביתך. כָּאן כָּפַל עָלָיו וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹנָה יָמִים לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֵּשׁ יְלִיד בַּיִת נִמּוֹל לְאַחַר שְׁמוֹנָה יָמִים (ס"א לְאֶחָד) כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף קל"ה ב'):
ספורנו
בבשרכם. בשר הוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש כמו גדלי בשר (יחזקאל ט"ז) זב מבשרו או החתים בשרו מזובו וזולתם. וזה כי בהיות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות במין יורה על הנצחיות המכוון בברית ובהיותו אבר התולדה יורה האות אשר בו על המשך הברית על הבנים: