תיבת גמא
בפסוק ויקח חמאה וחלב עמ"ש בפרשיות הקודמת ובכורת וי"ו ב' חלב טהורה חידוש אמ"ה והתירה התורה זבת חלב ודבש ולכאורה קודם מ"ת היה חלב אסור לב"נ אמ"ה אף חלב במשמע ואיך האכיל אברהם להם וכ"ת הם רצו בכך ולפני עור ל"ש היכא דלדודיה שרי ואברהם דין ישראל חדא דל"ע שייך אף היכא דלדידיה שרי עיין פ"ק בבא מציעא כהן דאמר לישראל קדש לי גרושה ובתוס' שם ובל"אה לא א"ש וי"ל דאדרבה לב"נ בשר מהחי לרבי יוחנן שרי וה"ה חלב ולריש לקיש קשה עיין פ"ט מה' מלכים בכ"מ ולח"מ ולמ"ש הש"ך בי"ד פ"א אות י"ב יע"ש א"ש עמ"ש לעי"ל מזה.
רקנאטי על התורה
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. נתן להם חמאה וחלב הרומזים למדת החסד כמה דאת אמר ובלא מחיר יין וחלב. וענין האכילה הוא שהיה ראשון ראשון מסתלק. וענין ההסתלקות תבין מדבר מנוח כי ברדת האש העליון עליו היה הקרבן כלה מאליו כרמוז במנוח שעלה המלאך בלהב המזבח העליון שנאמר ויעל מלאך יי' בלהב המזבח אל השמימה וידוע כי מנוח לא בנה מזבח רק הקריב על הצור רק הכוונה בו בלהב המזבח העליון אשר משם ירד ועל כן אמר לו אם תעצרני לא אוכל בלחמך כי פגול הוא לשם להקריב לאחד מן הכחות רק לשם המיוחד שנאמר בלתי ליי' לבדו. זהו ואם תעלה עולה ליי' תעלנה ואז ישב לו בעבורו כי יתעלה המלאך באור העליון ויתעלה בלהב המזבח העליון השמימה כשלהבת קשורה בגחלת והנה זה מבואר. אמנם יש להתישב ולהתבונן אחרי שאברהם אבינו עליו השלום הכיר בהם שהם מלאכים למה אמר להם לאכול והנה מצינו שהנביא הוכיח ישראל על הקריבם למלאכים שנאמר ושמני וקטרתי נתת לפניהם ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם יי' (יחזקאל ט יח) וגם המלאך אמר למנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך. תשובתך היא כי האמת הוא כי הזובח או מקטר להם חייב מיתה כי הוא עובד לאלהים אחרים אמנם בלובשם המלבוש הנזכר מותר להאכילן ולהשתחוות להם ותמה על עצמך כי ההשתחואה היא מן ארבעה העבודות שאף אם אין דרך עבודתו בכך חייב סקילה ומצינו אברהם ויהושע שהשתחוו להם. אלא סוד הענין הוא כמו שרמזנו. כי בהיותם בפרצוף אדם החמוד הותר בהם כל מה שהותר באדם. זה הענין נגלה אלי בחלום הלילה. וכתב הרב (הרמב"ן) ז"ל ולא ידענו למה הרבה בלחם כל כך לשלשה אנשים. אולי ידע הסתלקות המאכל ראשון ראשון והוא כמרבה עולות למזבח עד כאן לשונו. וכוונתו צריך לישבה כמו שכתבתי. גם יתיישב בזה המאמר ענין גדעון שאמר למלאך שנגלה לו אל נא תמוש מזה עד בואי אליך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך. ובתנא דבי אליהו כל האומר לא אכלו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח פתח להן הקדוש ברוך הוא את פיהן ואכלו שנאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וטעם היפלא מיי' דבר. כתרגומו היתכסה מלשון כי יפלא. וכתב הרב הגדול זכרונו לברכה כי יש בו סוד נעלם. וכוונתו כי הוא לשון פלאי וכן ונפלינו אני ועמך. רומז לחכמת שלמה והיא הפועלת למטה בהשגחה פרטית שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק וכתיב וכל מעשהו באמונה:
בן איש חי
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' י"ל הול"ל בן הבקר תחלה כי הבשר חשיב טפי ונ"ל בס"ד בא הכתוב להגיד חכמתו של א"א שבכונה עשה זאת שהגיש החמאה והחלב בראש השלחן לפניהם ואחר קערות החמאה והחלב סידר קערות הבשר כדי שיאכלו תחלה מן החלב שאז יכולים לאכול אחריו בשר תכף ע"י רחיצת פה וידים וקנוח פה בפת משא"כ אם יאכלו הבשר קודם צריך להמתין ששה שעות ועדיין הוא חושש איך יניח שניהם על השלחן שמא ישתו ויאכלו משניהם ביחד לכך והוא עומד עליהם תחת העץ להיות שומר כמ"ש חז"ל בקריאה לאור הנר בליל שבת שאם יש שומר יוכל לקרות ולא חיישינן שמא יטה ועל כן ויאכלו כי עשה הענין מתוקן לפו"ד: