מי השלוח
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. ענין סמיכת הפרשות, כי מתחילה דאג אברהם אבינו על שהכניס עצמו בסכנה במלחמת המלכים להציל את לוט שממנו יצאו עמון ומואב שיבבי בישא דירושלים, אך אחרי כן האיר לו השי"ת שממנו יצא מלכות בית דוד שנאמר (שמואל ב' ז',ט"ז) ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואח"כ כאשר התפלל על אנשי סדום כי היה בדעתו שאינם רשעים, והראה לו השי"ת שהם שונאי ה' דאג מאוד על מה שהתפלל על רשעים אכן התנחם מחמת שהיה לוט ביניהם והוא צדיק, אבל כשראה שלוט בא על בנותיו הרע לו מאוד, אבל עד כעת לא הרע לו רק על מה שחוץ מגופו אולי יהיה מזה היפוך מכבוד שמים, אכן כאשר אמרה לו שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה והשי"ת הסכים על זה באמרו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אז הרע לו מאוד שראה שגם ביוצאי יריכו יש בהם היפוך מכבוד שמים, ודאג שמא מעשיו אינם רצוים לפני הש"י, אך כאשר אמרו לו אבימלך ופיכל, אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. תיבת כל היא רבוי, שאפילו הסלקא דעתך גם כן טוב, והסלקא דעתך היה ישמעאל והקמ"ל הוא יצחק, וזה היה לו למשיב נפש, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קכ"ג.) דעת גניז בפימא דמלכא, שהאדם יכול להבין משיחת אנשי העולם שכן הוא רצון השי"ת, וכמו שנאמר (ישעיה ל',כ"א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך ודדייקינן מזה בגמ' (מגילה ל"ב.) שמשתמשין בבת קול, וכיון ששלא מדעתו אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה היינו כמו שנאמר (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני, אז התנחם ואמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת, היינו שאני הייתי הראשון שעל ידי נתפרסם כבוד השי"ת בעוה"ז והרגלתי את הברואים לקרוא בשם ה' אל עולם ונטע אשל בבאר שבע, והתנחם בזה שה' אלהיו עמו, ואח"כ עלה בדעתו איך יכול האדם להתפאר עצמו בזה, ולכן נאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ואיתא במדרש (רבה מצורע פי"ט,ס"ה) כי ימים של צער נקראים ימים רבים, לכן היה לו נסיון העקידה שיתחיל לברר עצמו ולברר כל נסיונות הקודמים, ובזה הנסיון היו כלם תלוים והיה יכול חלילה להפסיד כלם, ועל זה נאמר (תהלים ס',ו') נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה ונדרש זה הפסוק במדרש (רבה וירא פנ"ה, ס"א) על נסיון העקידה, שבמעשה העקידה נאמר בי נשבעתי נאום ה' ושם ה' קיים לעולם ועד, והיינו שזה האמת והקשוט יהיה לזכות לכל הדורות סלה, וכיון שראה שנמצא בכוחו למסור הכל להשי"ת, אז הבין שכל מה שעברו עליו עד עתה עשה רצון השי"ת.
אוהב ישראל
ויהי בעת ההוא גו' ופיכל גו' השבעה לי וגו'. יש לרמז בפ' זו סודות נפלאים. ויבואר בזה ג"כ מ"ש מקודם לבדהן. היינו ה' קודם לנו"ן. והנו"ן הוא פשוטה. ואח"כ כתיב לבדנ"ה בנו"ן כפופה. והיא קודמת. לה'. ובהעיר לב ושום שכל י"ל אחרי אשר חנן אל דעות. ה'. שמרומז כאן סוד המתקת הדינין. כי אבימל"ך נק' בחי' חכמה עילאה קדישא סוד אב"א ובאב"א יסד ברתא. סוד המלוכה הק'. וכמ"ש בזוה"ק ובתיקונים בסוד אם אית בישראל מאינון משכילים דידעין לזרקא אבנא לאתר דאתגזרת מתמן. היינו להעלות המלוכ' הק'. סוד אבן דאתגזרת די לא בידין ממדריגה למדריגה עד רום המעלות לחכמה עילאה קדישא. אשר משם נחצבה אבן ספיר דמות כסא. כרסייא יקירא קדישא. ולזה נק' בחי' חכמה עילאה בשם אבימל"ך. ופיכל שר צבאו הוא בחי' יסוד צדיק חי עולמים המקשר ומייחד כל עלמין. ואיהו המקור הממשיך השפעה העליונה לכל העולמות ולכל המדות ומקשרן ומייחדן וזהו. פ"י. כ"ל. והוא כביכול בחי' שר צבא למדת החכמה הזן ומפרנס לכל העולמות לעילא ותתא ומחי' את כולם בסוד והחכמה תחיה. ואברהם הוא מדת החסד כנודע. וזהו ויאמר אב"י מל"ך ופ"י כ"ל שר צבאו אל אברהם שהוא מדת חסד המלובן ומצוחצח. אלהים עמך גו' היינו אנו רואים אשר המדה"ד נמתק על ידך ושם אלהי"ם שהוא בחי' מדת הדין עמך היינו שהוא מסכים על ידך בכל אשר אתה עושה לפי מדתך שהוא חסד. ועתה השבעה לי גו' השבעה לשון שבעה. ר"ל שתראה שכל ז' מדות הק' יתנהגו ע"י מדתך מדת החסד ולהמתיק דינים היוצאים משם אלהים. ושיהי' בכל הז' מדות התנהגות הרחמים והחסד. אם תשקור לי ולניני ולנכדי. היינו לבטל כל הדינים לבל יהי' להם שום שליטה ואחיזה בהג' עולמות בריאה יצירה עשיה. רק כולם יתנהגו בחסד ורחמים. כחסד אשר עשיתי עמך. כי השורש חסד לאברהם הוא חכמ' עילאה קדישא כמבואר למעלה. ובסוד אלהי אברהם וכן תעשה עמדי ועם הארץ גו'. הוא ארץ חפץ הוא סוד מלוכה הק' העליונה אשר מחכמה אתגזרת וכנ"ל. ויאמר אברהם אנכי אִשָבֵע. היינו כן אתנהג במדת החסד בכל הז' מדות ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן. כבשות הצאן. היינו כבישת והמתקת הדינין. לבדה"ן מספר צ"א. סוד יחוד אמיתי. הוי"ה. אדנ"י. והמתקת הדינין. הוא ע"י ה' עילאה סוד עלמא דבינה וע"י נו"ן פשוטה בסוד. נש"ב. והוא סוד המתקת הדינים בשורשם כנודע ויאמר אבימלך גו' הצבת לבדנ"ה. היינו כי במלכות הק' יש ג"כ נו"ן שערים בסוד נו"ן כפופה. שהיא מקבלת מהנו"ן פשוטה נש"ב העליונים. והוא בסוד. ה' תתאה משם הק' הוי"ה. וגם המה צריכים להמתיקן ולהעלותן בשורשם. ויאמר כי את שבע כבשות תקח מידי. ר"ל ע"י מדתי מדת החסד בעבור תהי' לי לעד"ה לשון וועד ואסיפה וייחוד וקישור לכל העולמות. כי אנכי חפרתי גו' באר שבע. באר חפרוה שרים. והיינו הבאר הזאת זא"ת הוא מדת המלכות הק' והכל יתנהג ע"י מדתי מדת החסד והרחמים להשפיע כל טוב וכל ברכאין טבין וכל חדו להכ"י לעילא ותתא. והמשכיל יבין כ"ז. והשם הטוב יכפר. ולרמז זה אפשר קורין פ' זו בר"ה. לאשר פרשה זו הוא סוד המתקת הדינין בשורשם. ודבר בעתו מה טוב:
רש"י
אלהים עמך. לְפִי שֶׁרָאוּ שֶׁיָּצָא מִשְּׁכוּנַת סְדוֹם לְשָׁלוֹם, וְעִם הַמְּלָכִים נִלְחַם וְנָפְלוּ בְיָדוֹ, וְנִפְקְדָה אִשְׁתּוֹ לִזְקוּנָיו: