חתם סופר
שני גיים בבטנך, זה אנטנינוס ורבי דוחק גדול שנתנבא על דור א' מזמני הגלות שהי' רבי עם אנטנינוס אבל שמע דברי חכמים וחידותם דברי אלקי' חיים וגם ליישב ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו מדכתי' ואחרי כן רמז שהי' שיהוי קצת ביניהם ולא בבטן אם עקב את עשו לעכב יציאתו רק אחרי כן ואחרי הוא מופלג, והלא דבר הוא, הנה במלאכת המשכן לעולם שולחן קודם למנורה וכ' מהר"א בביאורו לרש"י סוף פ' פקודי שהשולחן מרמז על מחזיקי תורה והם מוקדמי' כמו שמח זבולון בצאתך קודם יששכר באוהלך ע"ד מתן אדם ירחיב לו "ולפני" גדולים ינחנו קודם הגדולי' (ע"ש כי אין זה לשונו) אבל כוונתו, ותראה ג"כ אעפ"י שמנורה בדרום ימין עולם ושולחן בצפון שמאל העולם מ"מ בבהמ"ק נכנסי' לו במזרח א"כ הנכנס מוצא מנורה בשמאלו ושולחן בימינו והטעם לזה כי יששכר וזבולון או כהני' וישראלים שניהם אדונים זל"ז ושניהם נכנעי' זל"ז כי ביששכר כתו' ויט שכמו לסבול ויהי' למס אובד כפירש"י לישא עול הוראתו והתנהגותם כי הוא משועבד לכך, ועוד שהוא משועבד שמקבל מהם מחיתו ופרנסתו וכן כהני' לישראלים, ואמנם כל ישראל ממליך עליהם את הכהני' ואת ת"ח כי נשי' אלקי' המה בתוכם נמצא זבולון ממליך יששכר עליו על שהוא נשי' אלקי' ויששכר ממליך זבולון על עצמו כי הוא נותן לתוך פיו נמצא כוונת הכנעת זבולון יותר לשם שמים מכוונת יששכר לזבולון ע"כ זבולון והשולחן קודם ובימין הנכנס לבהמ"ק, והנה תחלת כוונת יצירת הבנים האלו הי' שיהי' יעקב וכל זרעו לעולם ממלכת כהני' וגוי קדוש נשי' אלקי' בעולם, ועשו כזבולון, נותן לתוך פיו של ישראל כזבולון וא"כ יהיה כל ישראל לעולם כמו רבי בדורו וכל עשו לעולם כאנטנינוס, רבי נשיא אלקים ונהג בו אנטנינס כבוד גדול כתלמי' לרבו ורבי נהג כבוד באנטנינוס כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה הי' כל זמן שהי' בבטן אמם בתחלת יצירה שני גיים זה אנטנינוס ורבי ב'ב'ט'נ'ך דייקא וע"כ הניח יעקב את עשיו לצאת קודם לו ולא עכבו כזבולון קודם ליששכר, אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:
חתם סופר
ורב יעבוד צעיר, לא נאמר הבכור יעבוד צעיר שהרי בכור הוא היפוך צעיר, כמו בכירה צעירה, הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, והכא לא נאמר הבכור שהרי יעקב הבכור אלא ורב שעכ"פ עשיו קדם לו בזמן יציאתו לעולם וכן קראם רבקה עשו בנה הגדול יעקב בנה הקטן, וכן אמר עשו יש לי ר'ב' היינו בזמן יציאה לעולם אבל יהי' אשר לך פירש"י הודה לו על הברכות ובכורה בכלל וע"כ עי"ז אמר יעקב יש לי כ"ל ואתה רב יעבוד צעיר, ולעולם לא יצא עשו מהיות עבד ליעקב כי הוא רודה את ישראל שהם כבן מלך שסרח ונמסר לעבד שיהי' רודה אותו במקל וייסרנו עד שישוב מדרכו ויצלח למלוכה ולעולם זה הוא בן מלך וזה הוא עבדו ועבודתו היא לרדותו וליסרו והיא גופה עבודת עבד הוא והיינו דקאמר יצחק, ואת אחיך תעבוד לעולם והי' כאשר תריד שיעברו ישראל את התורה תהי' עבודתך לו שתפרוק עולו מעל צואריך וזהו גופו עבודת עבד עד שיעלה ויבוא לכסה מלוכא:
מאור ושמש
ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך פי' רש"י שני גאים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקה מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת כו' יש לרמז בדבריו הקדושים ע"פ מאמר חכמז"ל עכשיו שולחנו של אדם מכפר ונראה שהוא ע"ד זה דהנה הדרך הצדיקים ההולכים בתורת ה' ואינם רודפים אחר התאות ואינם אוכלים רק מה שצריך להם מההכרח לקיום גופם לעבודת הש"י ממילא באכלם על שולחנם המה מושכים את ידם אף באמצע אכילתם ואף שהיצר בוער להסיתם ולעשות להם חשק לאיזה דבר טוב מהמאכל או מהמשקה הערב יותר הם מצננים את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד ואדרבה דואגים וחוזרים בתשובה על אשר כבר אכלו פן ואולי אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם וזה צנון וחזרת לשון צינן וחזרה כנ"ל שמצננין את יצרם וחוזרים בתשובה על אשר עשו לא כן הרשעים שאף אם יזדמן להם שעשו איזה מצוה בהתלהבות וחשק גדול מחמת תאות האכילה ושתי' הם מצננים עצמם וחוזרים מהתלהבותם זה מחמת תאוותם ההבל והן אצל הצדיקים והן אצל הרשעים יוצדק הצינון והחזרה וק"ל.