מי השלוח
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. בכל עת שהביט יצחק על עשו והוטב בעיניו מזה נצמח שיצא ממנו נשמת גרים, כמו עובדיה גר האדומי וכדומה, כי השי"ת עצת מלאכיו ישלים, וכמו שאיתא (אבות פ"ב,מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, וזה נקרא כי ציד בפיו.
מי השלוח
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. ונתפרש (בראשית רבה פרשה ס"ג,י') שהיה צד את אביו האיך מעשרין את המלח ואת התבן. והנה אין לחשוב את הדבר כפשוטו כי בטח לא טעה יצחק אבינו בו, באם היה רמאי מפורש. אך שמתחילה היו שניהם שוים אנשים גדולים, ורק שדעת עשו היה ליפות את עצמו לפני אביו כדי שישא חן בעיניו למען יתפלל עבורו להש"י שיתן חכמה בלבו, ויעקב הלך בתומו ואמר למה לי זאת, אם אני הגון בעיני הש"י יתן בלב אבי יצחק שיתפלל עבורי אליו, ולא היה ישר בעיניו דרכו של עשו כי דרך זה צריך בירר כי מי יאמר שכוונתו רצויה פן הוא רק לרמאות. וביען כי יעקב אבינו הפריש את עצמו מכל ספק ורק בה' לבדו בטח לבו, ובאמת בכל מקום שהאדם מכניס את עצמו בספיקות בעבודת הש"י ובדברים הצריכים בירור, אם יתברר לטוב אז הוא גדול ממי שסילק עצמו מספיקות, רק זאת היא בזרע יעקב לפי שיש להם מבטח עוז בהש"י שיברר הכל לטוב זה מותר לו להכניס עצמו בספק. אבל מי שאין לו מבטח עוז אסור להכניס עצמו בספק, כמו שעשו הכניס עצמו בדברים שנתבררו אח"כ שהיו רעים, כי לא מברר הקב"ה לטוב רק את ישראל, כמו שנתבאר בפסוק וצדקה תהיה לנו [פרשת ואתחנן] וכל מי שאינו מזרע יעקב טוב לפניו לצמצם את עצמו בכל מיני צמצומים כמו שנתבאר בענין גרים שאסורים להכניס עצמם בספיקות, ולפיכך יצחק כאשר ראה שעשו מכניס עצמו בדברים כאלו אמר אם יתברר זה יהיה גדול מיעקב, אך הש"י העיד עליו אח"כ שלא היתה כוונתו לשם שמים. וכן גם בישראל נמצאו נפשות שמותרים להכניס עצמם יותר בספיקות מנפשות אחרות אף שאלו ואלו מזרע יעקב, כמו הענין של שמעון ודינה, כי לוי לא חפץ לקחתה כי ירא לנפשו פן אין כוונתו בעומק לש"ש, כי כל שבט לוי הם ביראה והסתלקות מספק אצלם כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו' ועי"ז יצאו מאתם כהנים שנכנסים לפני ולפנים, וע"כ נתברר החיים שלהם מיד כמו שיתבאר בפ' קרח בהמטות [ד"ה ויאמר ה']. אבל שמעון הכניס עצמו בספק ואמר ח"ו שאני מחזיק עצמי לנואף, ונשא את דינה והכניס את עצמו בדבר הצריך בירר, כי אמר שהוא בטוח בה' שיבררו לטוב שכוונתו לא היתה רק להוציאה משכם וכל כוונתו היתה רק לשם שמים, וע"כ היה צריך כל שבט שמעון לברורין בדברים כאלה, כגון זמרי שהיה אומר ג"כ שכוונתו טוב כמו שיתבאר במקומו [פרשת בלק ד"ה והנה] ולעתיד כשיתברר שבט שמעון יהיה מעלתו גדול משל לוי.
תיבת גמא
אגדה. כי צייד בפיו איך מעשרין מלח ותבן עיין עוללת אפרים מאמר שצ"ט יפה. מיחה במילה שמעשר הוא ערש"י קהלת מעשרה שליטים אשר בעיר ובית עשיו לקש ואין מכניסו לקיום פטור ממעשר הולך למות משא"כ יעקב במיתה אסיפה לה' בעק"ב עשיו מה שבעשיו סופו מיתה אז ידו ורשותו וכוחו ביעקב אל מקומו שואף זורח הוא שם ויעקב איש תם נולד מהול יושב אוהלים ב' תורה ועבודה וגם ג"ח ניחום אבילים נזיד הרי ג' עמודים. מלח עשיו ארץ מליחה אין בו זריעה קדושה משא"כ יעקב יש לו אחיזה בארץ העליונה עמ"ש בפריי לא"ח שי"ן אם אין ג"ק היינו שעושין ממים ואין בו טחינה בשבת ואין בו עימור משא"כ מלח שחופרין מארץ ג"ק הוה ועיין עירובין חוץ ממים ומלח ועיין הל' פסח ואי"ה יבואר.