אבן עזרא
וישלחהו. כל שלוח ואחריו מ"ם כמו גרוש והוא לגנאי כמו שלח מעל פני ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי שהוא לשון כבוד כמו הולך עמם לשלחם וכמו וישלחהו וילך בשלום. שא"כ יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן ואם אמר למה נכתב ויגרש את האדם. אם פירושו וישלחהו ויגרשהו. כן פירושו כאשר גרשו השכין את הכרובים:
שד"ל
וישלחהו: נ"ל כי השורש הזה (הנגזר מן הלך) נאמר בבנין הקל כשהכוונה שילך פלוני למקום מוגבל וידוע לשולחו, ונאמר בפיעל כשהכוונה לכל מקום שירצה. והנה שלח ענינו עשה שיהיה הולך (למקום ידוע), שילח עשה שיהיה מהלך (כה וכה, להיכן שירצה). ונראה כי כן היתה גם דעת רש"י, שכתב (למטה ח' ט') וישלח, אין זה לשון שליחות, אלא לשון שלוח, שלחה ללכת לדרכה. ומה שכתב ראב"ע (ואחריו מהרש"ד) כל שלוח שאחריו מ"ם הוא לשון גנאי ולשון גירושין, איננו מדוייק, כי ה' אמר למטה (שמות ו' י"א) בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. וכן מצאנו (דברים ט"ו י"ג) תשלחנו חופשי מעמך. ואח"כ הושאל ל' שלוח להוראות congedo כשמפטירים את האדם שילך למקום חפצו, אעפ"י שיודעים היכן ילך (למטה כ"ד נ"ד ונ"ו ונ"ט). גם הושאל, כשנותנין רשות לשליח להזיק ולהשחית אין מעצור (ללמטה י"ט י"ג) אע"פ שאין שליחותו אלא למקום מיוחד, אבל במקום ההוא יעשה כרצונו כאיש מושלח העושה מה שירצה.
כלי יקר
לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. לא לחנם הזכיר אשר לוקח משם, גם מצאתי (במדרש שוח״ט תהלים צב) שכתב שאדם הראשון נתיישב בהר המוריה, ומהיכן למדו לומר כן, גם נמצא לרז״ל (חולין ס.) שאדם הראשון הקריב פר מקרין מפריס מאין יצא להם סמך מן התורה על זה. ונראה שמקום לכל אלו הדברים מן פסוק אשר לוקח משם. דהיינו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי. (שמות כ כא) כאמרו רז״ל בר״ר (יד ח) הקב״ה בראו ממקום כפרתו והלואי תהא לו לכפרה, והוא הר המוריה אשר שלחו שם ה' לעבוד את האדמה ולבנות ממנה מזבח אדמה ויקריב עליו קרבן לכפר עליו, ויען כי לוקח מאותה אדמה והוא שער שעבר בו כי האדמה נתנה בו חומר עב וגס אשר בסבתו נפל אל החטא כמבואר למעלה בפסוק עץ עושה פרי (א יא) ע״ש. על כן במקום שגרם החטא שם תהיה כפרתו כי המקום ההוא דהיינו אותה אדמה גרמה לו לחטוא על כן האדמה ההיא חייבת לעזור לו אל הכפרה ע״י שיעבוד אותה לעשות ממנה מזבח להקריב עליו פר מקרין מפרים. וזה טעם נכון על מצות מזבח אדמה תעשה לי כי בדבר שגרם החטא בו יתקן אשר קלקל בו. וגם לדברי האומר צבר עפרו מכל האדמה כך פירושו. לפי שמקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי שם אבן שתיה ומשם הושתת כל העולם והעפר אשר לוקח ממרכז העולם דומה כאילו צבר עפרו מכל העולם. ובזה מיושב גם מה שנאמר (בראשית כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה. פירש רש״י קפל כל הארץ תחתיו לאו דווקא קפל אלא לפי ששכב על מקום טבור הארץ ומרכזו על כן דומה כאילו שכב על כל הארץ.