פני דוד
מי השלוח
הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. הענין בזה כי בתחלה מה שבאה הבריאה לעולם הזה היה על ידי החטא, כדאיתא בזה"ק (קדושים פ"ג.) אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום, ובכתבי האר"י ז"ל [עץ חיים היכל ו' שער מ"ן ומ"ד דרוש א'] שקודם החטא היה אחיזתו קטנה בזה העולם, ואחר החטא הוקבע בקביעות בזה העולם כרצון השי"ת כדי שהטובה יהיה נקרא על שם יגיע כפיו, ואם היה עוד אחר החטא בגן עדן היה יכול לעשות תשובה בשלימות ולברר עצמו לגמרי, ורצון השי"ת היה שהחטא לא יתברר עד לעתיד, כדי שכל הדורות אחריו יסגלו מעשים טובים שיהיו נקראים על שמם, לכן נתגרש מגן עדן, וכענין שנתבאר בחלק ראשון על עוזיה מלך יהודה (משלי ל' ד"ה שממית).
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. י"ל על אומרו כן ישלח ידו הוא מיותר דהו"ל למימר ועתה פן יאכל מעץ החיים וחי לעולם ויובן בס"ד בהקדים מ"ש כספר וילקט יוסף משם הרב תפארת הגרשוני ז"ל שהביא משם הרב עשרה מאמרות ז"ל שאד"הר כשאכל מעץ הדעת ט"ור הזרועות שלו לא היו באותה עצה דלא כתיבה לקיחה באדם אלא אכילה בלבד ולא יותר כי לא רצו הזרועות להתפשט ולא הידים להפתח והאצבעות ליגע באותו פרי ולז"א אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים ידי דייקא וזהו הטעם שהכהנים כשמברכים את ישראל היו נושאים כפיהם כי הידים הם מסוגלים ומזומנין לברכה כי הם לא חטאו כאמור שהידים זכאים ויבא זכאי עכ"ד ע"ש. והנה לפי"ז אפשר לומר דדווקא באכילת עץ הדעת לא נתקלו הידים שלו משום דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ידי דייקא אבל אחד שכבר חטא בעץ הדעת ויצא מכלל צדיק השתא ליתיה להאי כללא ואם היה חוטא פעם שנייה יש לחוש שיבוא תקלה על הידים שלו ג"כ והנה ידוע מ"ש הרב מגלה צפונות ז"ל דף ט"ז ע"ג דהקשו המפרשים ז"ל למה לא צווהו שלא יאכל מעץ החיים כאשר צוהו שלא יאכל מעץ הדעת ותירץ הרב ז"ל דבמדדש איתא שעץ החיים היה מלובש בתוך עץ הדעת וא"כ כיון שהזהירו על עץ הדעת הנה עץ החיים ככלל הצווי אלא כשאכל אכל מעץ הדעת שהוא הלבוש מצד חוץ ולא מע"הח שהוא הפנימיות ולכן אחר שחטא אמד פן ישלח ידו לפנים ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם עכ"ד ע"ש ונמצא לפ"ז דגם באכילת עץ החיים יש איסור כמו עץ הדעת דשניהם היו בכלל הצווי. ובזה אתי שפיר הפסוק בס"ד ועתה שכבר חטא והשתא ליתא להאי כללא דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים השתא יש לחוש כן ישלח ידו דייקא דבשלמא מקודם שעדיין לא חטא נמלטה ידו מן האיסור שלא קבלה להפתח אבל עתה שחטא השתא יש לחוש גם על ידו וזה דבר קשה מאוד דאז יהיו פגומים כל איבריו ולא ישאר אצלו אבר טוב: