תיבת גמא
פסחים ב"ב והרי ג"ה כו' כשהותרה נבילה חלבה וגידה הותרה כו' חלב למה מזכיר דמקרא מפורש יעשה למלאכה וי"ל לר"ע לקמן כ"ג ב' לכל לטהרה לקודש דלהיתר ל"צ דכשהותרה מ"ש דמזכיר חלב אבל רש"י ז"ל פירש לפיכך שרי בהנאה משמע דאל"ה היה חלב אסור בהנאה וי"ל דה"א יעשה למלאכה לצורך גבוה שיהא מותר בהנאה למכור לצורך גבוה ולכל שאין מטמא. ורבי יוסי הגלילי לקמן סובר כשהורה נבילה חלבה לא הותרה לשיטתיה בחולין ק"א דקל על חמור לא חייל בכולל עיין תוס' יבמות ל"ג ב' ד"ה אמר ר"י וא"כ אין חלב בכלל לא תאכלו נבילה ולא בכלל היתר וקשה דחלב כרת כו' ה"ה נבילה על ג"ה סובר ר"י הגלילי שם דלא חל דג"כ קל על חמור והיינו ג"ה חייב בכל שהו בריה ונבילה בעינן כזית וי"ל אה"נ מסיק לקמן ק"ו מחלב. אבל לדידן חייל קל על חמור ממש דאל"כ אימא ג"ה אסור בהנאה ונבילה לא חייל עליה ולא בכלל היתר אלא כדאמרן ורבי יוסי הגלילי הוא דסובר קל על חמור אין חל בכולל.
תיבת גמא
הא דקיי"ל ג"ה שרי בהנאה אף דקיי"ל אין בג"ה בנ"ט וכבר הוקשה להם ז"ל זה. והנה הר"מ ז"ל פסק ג"ה נבילה חייב שתים דאחשביה רחמנא לאכילת ג"ה ומנלן זה וי"ל דחכמים סברי בחולין ק' בסיני אמר ונכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר מה נ"מ אי ידעינן זה וי"ל כמ"ש התוס' חולין צ"א ד"ה קדשים ול"ת דאין ג"ה חל מחיים על בשר מהחי משעת יצירה וג"ה אח"כ קמ"ל דחייל וגזירת הכתוב הוא ואי ג"ה אסור בהנאה הוה מוסיף כפרש"י חולין ק"א ור"מ ז"ל בכריתות אקדשיה כו' א"צ קרא משא"כ ר"ש לית ליה מוסיף שפיר צריך קרא כדאמרן ומש"ה סובר ג"ה אסור בהנאה ור"ש נמי סובר בסיני נאמר בחולין ק"ב דדריש מי שגידו אסור ובשרו מותר.
פענח רזא
ע"כ לא יאכלו ב"י, דרך קנס לפי שהניחו את אביהם יחידי, או ע"ד שמתענין ביום שמת אביו ד"א כדי שיזכרו הנס: