שני לוחות הברית
וכל זה רמוז בענין התאבקות יעקב עם המלאך שרו של עשו, כי שם נרמז ענין ט' באב. וזה לשון הזוהר פרשת וישלח, אית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא, דאינון למעבד אתיהיבו ולקביל רמ"ח מלאכין דאתלבש בהון שכינתא, ושמא דלהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס"ה גידים, ולקבליהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד, ולקביל שס"ה יומי שתא. והא ט' באב לקבל סמאל דאיהו חד מן אינון שס"ה מלאכין, ובגין כך אמרה אורייתא (בראשית לב, לג) לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לאסנאה ט' באב דלא אכלו ביה ולא שתין, ובגין כן חזא קדוש ברוך הוא כלא, ונרמז בהון רמז ליעקב, ויאבק איש עמו בכל יומא שתא ובכל שייפין דיעקב ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה, מיד תשש חיליה דיעקב. וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב, כאלו אכיל גיד הנשה, עד כאן לשונו. ואותן שס"ה מלאכים, הם מלאכי דינים קשים כגידים, וסמאל הקשה מכולם הוא גיד הנשה. ואמר את לרבות ט' באב, כי כן אותיות א"ת תשעה באב:
שני לוחות הברית
הא לך סוד איסור גיד הנשה כפי המבואר בזוהר ובספרי המקובלים. דע כי אברי האדם הם ענפים מן המרכבה העליונה מרמ"ח האברים שיש באדם העליון נגלים רמ"ח מצות עשה. ורמ"ח מלאכים הנקראים לבעלי הקבלה מלבוש השכינה ששמם כשם רבם. וכמו כן שס"ה ענפים של דין יש באילן העליון נגד שס"ה ימים ושס"ה גידין, וכל יום יש לו מצוה ויש לו גיד. וט' באב הוא גיד הנשה ודרשו רבותינו (זוה"ק ח"א קע, ב) א"ת גיד הנשה לרבות ט' באב שאין בו אכילה, ולרבות סמאל ויצה"ר ואין אוכלין ואין ניאותין מהם. ובכל ימות השנה ובכל הגידין ובכל האברים לא מצא מפלתן של ישראל כי אם בגיד הנשה אז תשש כחו, ובאותו יום נתקשה עלינו הדין ונשה השם אותנו כביכול בגולה עד יערה השם רוח ממרום, וכל האוכל בט' באב כאלו אוכל גיד הנשה:
שני לוחות הברית
נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב, לב). נגד מעלת ארץ ישראל ובית המקדש. בני גד ובני ראובן בהופיע עליהם רוח הקודש כי הם יגלו בראשונה נחלה מבוהלת, אמרו למה זה ועל מה זה מה חטאנו, הלא אנחנו נעבור חלוצים לעשות יתר מחיובינו לילך בראש הצבא, פשט צדקת ה' עשה שכתבתי במקום אחר. וגם פה קדושה אתנו, כי אתנו אחוזת נחלתינו זה משה רבינו ע"ה, תורה צוה לנו משה מורשה (דברים לג, ד). והתשובה חסר א', בזוהר פרשת ויקרא ה' אל משה, כמו (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' צבאות ביום ההוא וגו', כי מגיד מראשית אחרית דבר אתו מחורבן אהל מועד. וזהו סוד א' זעירא, כי המשכן שהיא בסוד א' יתקטן ויחרב, אבל לא שיתבטל לגמרי ח"ו, כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד. אבל נחלת בני גד ובני ראובן קדושתם היה מעט, ובהסתלק אז חסר א' לגמרי, וזה היה חטאם שלא במקום קדושה. כבר כתבתי הסימן (מל"א ו, ו) מגרעות נתן בית לסביב חוצה. מג"ר ראשי תיבות מנשה גד ראובן, כך כתוב בספר עשרה מאמרות. וזה היה עוות אשר לא יוכלו לתקן מה שהיו חוצה ונשלחו חוצה. ואני אומר רמז בפרשה זו מוסבת שם. וכבר נודע מה שכתב הזוהר מענין ד' צומות דחרבן בפסוק (בראשית לב, לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, הרי רומזים השמות גיד מלשון גד, הנשה רומז למנשה, ראובן כבר רומז (שם כט, לב) ראה ה' בעניי, אני הגבר ראה עני והבן: