ספרא
[ד] יכול תהיה כל הבהמה כולה מותרת? תלמוד לומר (בראשית ט, ד) "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" – אסר אבר מן החי. (בראשית לב, לג) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" – אסר גיד הנשה. (ויקרא ז, כג) "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" – אסר את החלב. (ויקרא, ז) "וכל דם לא תאכלו" – אסר את הדם. יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה? תלמוד לומר (דברים יב, כא) "וזבחת...ואכלת".
עין יעקב
[פִּסְקָא. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּטְמֵאָה]. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב [נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה? וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן וְכוּ']. תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: וְכִי נֶאֱמַר: (בראשית ל״ב:ל״ג) "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יַעֲקֹב", וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', וְלֹא נִקְרְאוּ 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' עַד סִינַי! אֶלָּא בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ, לֵידַע מֵאֵיזֶה טַעַם נֶאֱסַר לָהֶם. מַתִּיב רָבָא: (שם מו) "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". לְאַחַר מַעֲשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: מֵהַאי שַׁעְתָּא לִיתְּסַר? אָמַר לֵיהּ: וְכִי תּוֹרָה פְּעָמִים פְּעָמִים נִתְּנָה? הַהוּא שַׁעְתָּא לָאו שְׁעַת מַעֲשֶׂה הֲוָאִי, וְלָא שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הֲוָאִי.