מי השלוח
האלהים מצא את עון עבדך. בשעה שנמצא הגביע באמתחת בנימין התחיל יהודה לחשוב עצמו מאין בא עלילה זו עלינו, הרי כלנו כנים ואין בינינו גנבים רק השי"ת המציא זאת לפנינו, ולמה המציא זאת בטח נמצא במעמקי לבנו חסרון אשר אין אנחנו מכירים החסרון הזה, לכן המציא השי"ת לידינו מעשה הזה כדי שיתראה בולט החסרון ממעשה הזה. וזהו האלהים מצא שהשי"ת המציא זאת כדי שאנחנו נחשב דרכנו שיש לנו החסרון הזה. והלך יהודה בלב נשבר מאוד, ואז התפללו (תהלים ס"ט,ב') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, וכתיב שם ואני תפלתי לך ה' עת רצון, היינו שידע האדם שבעת שהוא בצער ובלב נשבר אז הוא עת רצון.
מי השלוח
מה נאמר לאדני מה נדבר וכו' האלקים מצא את עון עבדיך. במדרש (בראשית רבה פרשה צ"ב,ט') יודעים אנו שלא גנבנו, היינו בזה המעשה יודעים אנו בבירר שאין בנו שום שמץ מנהו, רק אחר כי אנה ה' לפנינו מעשה כזה בטח נמצא בנו איזה ענין כדומה. והיא שגנבנו דעת אבינו במכירת יוסף, ומסיבת זה נתעולל עלינו מעשה הלזו.
בית הלוי על התורה
ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא עון עבדיך הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. יש להבין אמרו שני פעמים גם ומלשון דאמר גם אשר נמצא הגביע בידו משמעו דאע"ג דחטאו קל משלנו עכ"ז גם הוא יהיה עבד. גם יש להבין דאחר שמקודם כבר אמר להם האיש דרק מי אשר נמצא אצלו יהיה עבד והנשארים יהיו נקיים ולמה אמר יהודה אח"כ שכולם יהיו עבדים דמה ירויח בהוסיפו עונש על האחרים. במדרש רבה איתא כיון שנמצא הגביע אמרו האחים הא גנבא בר גנבתא, ואמר להם בנימן גברא דיוסף יש כאן שעירים יש כאן. אחים שמכרו אחיהם יש כאן. ודברי המדרש הללו צריכים ביאור. והנראה הכוונה דכאשר נמצא הגביע וסברו השבטים דבאמת בנימין גנבו והתחילו לחרפו ואמרו הא גנבא, ובנימין השיב להם שהוא יודע בעצמו שלא גנבו רק הוא חושד אותם שהם גנבוהו ושמוהו בשקו כדי להעליל עליו וכדי שישאר הוא במצרים עבד וכשם שמכרו את יוסף לעבד ואח"כ עשו תחבולה בשעיר עזים כדי לנקות עצמם כן עשו עתה לו. וזהו שאמר להם גברא דיוסף יש כאן, שעירים יש כאן, כלומר כבר יש לכם השעיר כלומר ההתנצלות לפני אביכם כי גנבתי הגביע. אחים שמכרו אחיהם יש כאן: