Quotation_auto על בראשית 44:16

ודרך המדרש צלולה אמרו ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני. מי ששומע דבריו של יהודה הוא סבור ליוסף אמר כן ואינו אומר אלא על אביו. מה נאמר לאותו זקן שיושב על האפר. ויאמר לנו יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו. מה נאמר לא"א שבארץ כנען על יוסף. מה נדבר בשביל שמעון. מה נצטדק בשביל בנימין. ד"א מה נאמר לאדוני על כסף ראשון. מה נדבר על כסף שני. מה נצטדק על הגביע. ד"א מה נאמר אם נאמר. שחטאנו בכספים ובגביע. גלוי לפני הקב"ה שלא חטאנו. ואם נאמר שלא חטאנו. היאך אנו נאמנין שהרי האלהים מצא וגומר. אמר ר' לוי לאחד שהיה מלוה לעשרה בני אדם כאחד כל זמן שהיו מפוזרים אינו יכול לגבותם. נתכנסו כולם הוא מוצא ידיו לגבות. אמר רבי יצחק מצא בעל חוב לגבות חובו. בעון המכירה היינו שותפין. לשעבר לא היינו כולם מקובצים ביחד אלא וירד יהודה מאת אחיו. אבל עכשיו הרי כולנו מכונסין האלהים מצא אותו עון. ולא עון הגניבה. אמר לו יוסף אם כדבריך אחיכם זה מה חטא. א"ל יהודה כל הנתפס עם הגנב נידון עמו. וזה בעונינו נתפס ולא בעון הגביע. א"ל יוסף לא איכפת לי בדברים אלו. למי שחטאתם הוא יגבה חובו מכם שעל ידי לא יגבנו. כי אני מדת הדין אני תופש. גנב אתפש לעבד. ואתם עלו לשלום ע"כ. ולזה אמר יוסף חלילה לי מעשות זאת. כי אני איני רוצה להיות נוגש שלכם. כי זה עון פלילי כאומרו וגם רשע ליום רעה. כמו שהיו נבוכדנצר וסנחריב נוגשים של ישראל. כדכתיב הוי אשור שבט אפי. כלומר אוי לאשור אחר שהוא שבט אפי. וכן אמרו על פסוק והאלהים אנה לידו ולמה תצא זאת מלפניו ז"ש מרשעים יצא רשע הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק וכו'. וכן כתב רשב"י כי זה היה עון פלגש בגבעה שנפלו ישראל ביד בנימן. לפי שעשו עצמם נוגשים לגבות חובו של בנימין והם לא היו ראוים לכך כי אם בב"ד או בסנהדרין או השם יפרע חובו מהם. וכ"ש אם הנוגשים הם חייבים יותר מהאחרים כמו שהיו ישראל באותה שעה. ולכן אמר יוסף חלילה לי לאיש כמוני מעשות זאת להיות נוגש. הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה כתיב בגדה יהודה ותועבה נעשתה א"ל כפרת יהודה שקרת יהודה כי חלל יהודה נעשתה חולין יהודה. קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וירד יהודה מאת אחיו שנאמר עד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדולם יבוא כבוד ישראל. רבי שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה ירד ליקח לו אשה והקב"ה מביא אורו של מלך המשיח בטרם תחיל ילדה עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. ויהי בעת ההיא מה כתיב למעלה מהענין והמדנים מכרו אותו לא היה צריך קרא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה ר' יוחנן אמר כדי לסמוך ירידה לירידה ר' אלעזר אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאמר ר' יהושע בן לוי רואה היתה באיסטרולוגין שלה שהוא עתיד להעמיד ממנה בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה הדא הוא דכתיב מודיעים לחודשים מאשר יבואו עליך מאשר ולא כל אשר. ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום לא היה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם הרשע הזה מתוך שראה אותן עסוקין בדרך ארץ נתאוה להם. א"ר יעקב דכפר חנן שלא להפסיק בפרשתו של נחש. ודכוותה ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה בלשאצר מלכא עבד לחם רב והיכן הוא אויל מרודך ר"א אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גיותן לגיותן. ר' שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך הפסקת מלכות להפסקת מלכות. ודכוותה ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קבל מלכותא והן הוא בשנת שלש שלא יאמר [דברי] פיוטין הם כדי שידעו [הכל] שאמרו ברוח הקודש ורבנן אמרי כדי לסרג על הספר כולו שאמרו ברוח הקודש אמרו בואו ונפזר את עצמינו שכל זמן שאנו מכונסים השטר מצוי לגבות. א"ל הקב"ה עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד נתפס על ידי כולן וכיון שנמצאו בגניבה אמרו האלהים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות את חובו כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. אמרו בואו ונפרנס את עצמינו לשעבר היה עסוק להשיאנו נשים עכשיו שהוא עסוק בשקו ובתעניתו אינו דין שיהא עסוק להשיאנו נשים. א"ל יהודה והלא אתה הראש לך ופרנס את עצמך מיד וירד מאת אחיו ירידה הוא לו שקבר אשתו ובניו. כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומר קובר את אשתו ובניו. ממי את למד מיהודה ויאמר יהודה אל אחיו היה לו להוליכו בכתפיו אצל אביו גרם לו לקבר אשתו ובניו. כל מי שמתחיל את המצוה ואינו גומרה ובא אחר וגמרה נקראת על שמו הדא הוא דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל והלא משה העלן שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו אלא שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ ואלו מטפלין לפיכך נקראת על שמם שנאמר כי השבע השביע וגו' משל למה הדבר דומה לליסטין שנכנסו ונטלו קנקן אחד הציץ עליהן בעל היין א"ל יערב לכם ויבסם לכם ששתיתם היין החזירו הקנקן למקומה כך אמר הקב"ה לשבטים משכם מכרתם את יוסף החזירו את עצמותיו למקומם.

ויהי בעת ההיא וירד יהודה כתיב בגדה יהודה ותועבה נעשתה א"ל כפרת יהודה שקרת יהודה כי חלל יהודה נעשתה חולין יהודה. קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וירד יהודה מאת אחיו שנאמר עד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדולם יבוא כבוד ישראל. רבי שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה ירד ליקח לו אשה והקב"ה מביא אורו של מלך המשיח בטרם תחיל ילדה עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. ויהי בעת ההיא מה כתיב למעלה מהענין והמדנים מכרו אותו לא היה צריך קרא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה ר' יוחנן אמר כדי לסמוך ירידה לירידה ר' אלעזר אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאמר ר' יהושע בן לוי רואה היתה באיסטרולוגין שלה שהוא עתיד להעמיד ממנה בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה הדא הוא דכתיב מודיעים לחודשים מאשר יבואו עליך מאשר ולא כל אשר. ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום לא היה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם הרשע הזה מתוך שראה אותן עסוקין בדרך ארץ נתאוה להם. א"ר יעקב דכפר חנן שלא להפסיק בפרשתו של נחש. ודכוותה ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה בלשאצר מלכא עבד לחם רב והיכן הוא אויל מרודך ר"א אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גיותן לגיותן. ר' שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך הפסקת מלכות להפסקת מלכות. ודכוותה ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קבל מלכותא והן הוא בשנת שלש שלא יאמר [דברי] פיוטין הם כדי שידעו [הכל] שאמרו ברוח הקודש ורבנן אמרי כדי לסרג על הספר כולו שאמרו ברוח הקודש אמרו בואו ונפזר את עצמינו שכל זמן שאנו מכונסים השטר מצוי לגבות. א"ל הקב"ה עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד נתפס על ידי כולן וכיון שנמצאו בגניבה אמרו האלהים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות את חובו כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. אמרו בואו ונפרנס את עצמינו לשעבר היה עסוק להשיאנו נשים עכשיו שהוא עסוק בשקו ובתעניתו אינו דין שיהא עסוק להשיאנו נשים. א"ל יהודה והלא אתה הראש לך ופרנס את עצמך מיד וירד מאת אחיו ירידה הוא לו שקבר אשתו ובניו. כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומר קובר את אשתו ובניו. ממי את למד מיהודה ויאמר יהודה אל אחיו היה לו להוליכו בכתפיו אצל אביו גרם לו לקבר אשתו ובניו. כל מי שמתחיל את המצוה ואינו גומרה ובא אחר וגמרה נקראת על שמו הדא הוא דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל והלא משה העלן שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו אלא שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ ואלו מטפלין לפיכך נקראת על שמם שנאמר כי השבע השביע וגו' משל למה הדבר דומה לליסטין שנכנסו ונטלו קנקן אחד הציץ עליהן בעל היין א"ל יערב לכם ויבסם לכם ששתיתם היין החזירו הקנקן למקומה כך אמר הקב"ה לשבטים משכם מכרתם את יוסף החזירו את עצמותיו למקומם.