שמירת הלשון
אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיָה כָּל זֶה מִדָּה בְּמִדָּה. תַּחַת יְשִׁיבָתָם לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּעֵת שֶׁהוּא מֻנָּח בַּבּוֹר, נִגְזַר עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן הִזְדַּמְּנוּת שֶׁל יְשִׁיבָה לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּאֹפֶן מַבְהִיל שֶׁל צַעַר גָּדוֹל וְנוֹרָא, עַד אֲשֶׁר אָמַר יְהוּדָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ"ד ט"ז): "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הָאֱלֹקִים מָצָא עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, [וְהוּא כִּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הַדִּין שֶׁל מַעְלָה]. הִנֶּנוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" וְגוֹ'. וּבָזֶה נִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו עִקַּר הַדִּין שֶׁל הַמְּכִירָה. [וַהֲגַם שֶׁיּוֹסֵף לֹא נִתְרַצָּה עֲדַיִן בְּפָרָשָׁה זוֹ וְאָמַר (שם י"ז): "עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם, וְרַק הָאִישׁ הַנִּמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִשָּׁאֵר לְעֶבֶד". יְהוּדָה לֹא הִסְכִּים לָזֶה. (שם י"ח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה', וְגוֹ', עַד סוֹף הָעִנְיָן. (בראשית מ"ח א') "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" וְגוֹ'].