מי השלוח
אדני שאל את עבדיו לאמר היש וכו' ונאמר וכו' ותאמר אל עבדיך הורידהו וכו'. הנה אף כי לא נמצא בזה שום תירץ נגד טענות הגניבה שטען יוסף, אך באמת זאת היתה טענות יהודא. כי באמת אין האדם נענש על החסרון הנמצא בו באיזה ענין עד שיוציאו לפועל אל המעשה, והנה אף אם באמת נמצא ח"ו איזה חסרון בבנימין בענין גניבה, מ"מ אם היה יושב בביתו לא היה בא לכלל מעשה כזאת ורק קטרוג הדרך גרם לו, וא"כ לא עליו האשם בדבר הזה שיענש עליו, כי ברצונו לא היה לילך לדרך מצרים, וזאת טען נגד הש"י כי האמין שאף מה שאמר יוסף אליהם שיביאו את בנימין לא היה בלתי רצון הש"י.
דגל מחנה אפרים
או יאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם והנה תיבת רוח יעקב אין לו ביאור וי"ל בזה לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמו ובר"ח כי ידוע תורה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וכשלומד בדחילו ורחימו אזי מביא בתורה רוח חיונית ורוח זה היינו רוח חכמה ובינה שהוא אהבה ויראה ופרחת לעילא כי רוח האדם עולה למעלה והנה אהבה ויראה הם במחשבה ששורשם הוא חכמה ובינה ועל אילין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינו שהם במוח ובלב מוחא חכמה בינה לבא והם אהבה ויראה שאינם נכרים רק במחשבה הם ומחשבה היא נקודה כי שורש של מחשבה הוא יו"ד ויו"ד היא נקודה ואיתא בתיקוני' אותיות הם מרובעים ונקודים הם עגולים והנה ידוע מאא"ז נ"ע זללה"ה שהתורה נקרא יעקב כמו שאמר על יעקב אבינו לא מת היינו שהתורה היא נצחיות ואינה בטילה לעולם וזה י"ל הרמז בפסוק וירא את העגלות כי עגלות נקרא ע"ש האופנים שבו שעגולים הם וי"ל שמורה על נקודות שהם עגולים והיינו המחשבות של אהבה ויראה כשהש"י רואה זה אשר שלח יוסף היינו המוסי' והולך תמיד בכל יום ממדריגה למדריגה ועוסק בתורה בדחילו ורחימו לשאת אותו היינו להגביה אותו לפרוח לעילא אז באמת ותחי רוח יעקב אביהם היינו שמכניס בלימודו רוח חיונית בתור' הנקרא יעקב ע"י לימודו בתורה בד"ור מכניס חיות בתורה ובכל הנבראים וזהו רוח יעקב אביהם שהתורה היא האב והשורש לכל הנבראים והבן כי קצרתי ויש עוד בזה כי יעקב היה מרכבה לוא"ו של הוי"ה ב"ה שהיא בחי' רוח ע"ד ה' אחרונה היא הנפש והואו היא בחי' רוח וזהו ותחי רוח יעקב רוח זהו ממש יעקב אבינו ע"ה והבן:
דגל מחנה אפרים
או יאמר וילקט יוס' את כל הכס' מארץ מצרים ומארץ כנען בשבר אשר הם שוברים ויבא את הכס' ביתה פרעה יש בזה רמז נפלא ע"פ אשר קבלתי מאבותי זללה"ה וע"פ אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח כי ידוע מאא"ז נ"ע זללה"ה כי התאוות והרהורים זרים הבאים לאדם ח"ו הוא מחמת מדת החסד שנפל וכאשר האדם מתבונן בזה בבוא אליו תאוו' הרעות ההם ר"ל ומתירא וחרד על חסד הקדוש אשר כל העולמות תלוים בו בחסדו הגדול יביא למקום נמוך וגרוע כזה בתאוות בהמיות ממש מעשה בהמה וכאשר בא אל היראה וחס על דבר יקר כזה שיביא בערך שפל כזה אזי בזה מעלה המדה הזאת לשורשה ומביא חסד עליון עליו ועל כל העולם הוא מעורר חסד ורחמים בזה שהוא מרחם על חסד אל וגורם חסד ורחמים מלא כבודו היא השכינה כביכול ויש עוד בחי' גדולה מזה אפי' כשרואה אחרים בעלי עבירה שנמשכים אחר הזנות ח"ו ומתבונן בזה שתאוות שלהם באים מחמת החסד הגדול שנפל לעמקי הקליפות ר"ל וירא וחרד ע"ז וחס ומרחם על חסד אל מדה יקרה וקדושה כזה שנפלת לשפלות וגרועות ועבירה מאוד כנ"ל פועל ג"כ שמעלה החסד לשורשה וגורם חסד ורחמים מלא כבודו ואת כל הארץ אמן והבן וזה י"ל שמרמז הפסוק וילקט יוס' היינו הצדיק מלקט את כל הכס' לשון תאוה כמו נכספה וגם כלתה נפשי וכו' היינו התאוות זנות ח"ו שהוא מצרים שהוא שורש לכל הזנות כי מצרים נקרא ערות האר' וגם ארץ כנען הוא שורש לכל התאות רעות וזרות בחי' החסד וראי' כשהש"י הזהיר על עריות אמר כמעשה ארץ מצרים ואר' כנען וכו' וזהו מסתמא יודע הכל ובורא הכל גלוי וידוע לפניו ששם בארצות האלו הוא שורש כל התאוות זרות ר"ל ושם היא מרגיע לילית ר"ל וזהו שאמר שהצדיק שהוא בחי יוס' הוא מלקט את כל התאוות מאר' מצרים ומאר' כנען הבאים משם הן על עצמו הן על אחרים בשבר אשר הם שוברי' היינו בזה שירא וחרד וחס ע"ז שהם שוברים החסד ומחמת שבירת מדת החסד שנפל משורשו ומזה בא להם התאוו' ועושים מעשי בהמה ושוברים אותו יותר ובזה שהוא ירא וחרד ע"ז ויבא את הכס' היינו התאוות שהוא מדת החסד ביתה פרעה פרעה מספר ספירה היינו שהוא מקרב אותו לשורשו ונעשה ספירה ככל שאר הספירות ונתעל' מעמקי הקליפו' וזהו חסיד המתחס' עם קונו וגורם חסדים ורחמים עליו ועל כל באי עול' יה"ר שיהיה כן עלינו ועל כל ישראל אמן: