חידושי הרי"מ על התורה
ויגש אליו. פי' בזה"ק סמיכות גאולה לתפלה. שבפ' מקודם אמר מה נאמר כו' נדבר כו' שא"י לפתוח פיו מצד שמצא עונו. רק מ"מ הננו עבדים לאדוני היינו שהגם שאין ע"י שלנו. נק' עבדים שעל ידינו נגלה כבוד הש"י בעולם. ונעשה רצונו ית'. הגם שאין הרצון בשלימות להיות נק' בנים עכ"ז עבדים אנחנו להש"י. ובזה יוכל להתחזק לבקש רצון מהש"י. עד שפועלים שהש"י עונה אשר כו' הגביע שהוא הצדיק שבדור גימ' צדיק גם הוא שהכום של ברכה בידו הוא יהי' לי עבד כו'. עלו לשלום כו'. שהעלי' יהיה למי שהשלום שלו ונהיה בחי' בנים אביכם כו'. וזה שאמר הבוחר בעמו ישראל באהבה כמ"ש אר"י ז"ל שע"י אהבה של הש"י אלינו שמעוררים עי"כ נוכל לעורר אהבה אצלינו אליו ית'. שבל"ז איך יגיע ב"ו לאהבת הש"י וזה שפועל אח"כ ויגש כו' בי אדוני כמ"ש האר"י ז"ל שהשם בי והיינו שם ה' נק' עלינו עי"ז ידבר נא כו'. הוא כמ"ש ה' שפתי תפתח ובלחש באזני כו'. ואל יחר כו' הוא פסוק יהיו לרצון אמרי פי שתיקנו חז"ל אלו הב' פסוקים לתפילה. שאל כו' לכם אב כו'. הוא מה שואל כו' כ"א ליראה. או אח. דביקות. ונאמר כו' אב זקן. הוא שבא לידי זקנה שהיצה"ר זקן וכו' וילד כו' שהוא מיצה"ט קטן מעט אותו התחדשות. ותאמר כו' הורידוהו אלי. היינו אותו מעט התחדשות שמרגיש גם שהוא הארה קטנה והוא למעלה מהשמש. כדכ' אין כל כו'. הורידוהו שנתנהג ע"י הארה הנ"ל כל המעשים שבעה"ז שיהי' אלי לשמי ית'. ואשימה עיני כו'. כדכ' עין ה' כו' ליראיו כו'. לא יוכל כו' לעזוב כו'. כי במחשבה מקושר להש"י בירידה יש סכנה לבא לשבירה ח"ו. כמ"ש וימלוך וימת כו'. לא תראו פני כו' שא"א בלא"ה לראות פני השכינה כי בריאת האדם לכך שירד ויעלה כנ"ל:
פענח רזא
ואחיו מת, פירש"י מפני היראה הי' מוציא שקר מפיו שאם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אלי, וקשה הלא כבר נשמרו מזה במאמר והא' איננו דמשמע לא ידענו היכן הוא, וא"כ יותר היו בטוחים מעלילה זאת כשהי' אומר האמת, ג"ן:
פענח רזא
(ועוד אין החי מכחיש את החי, הלא בשקר זה יהיו נתפסים יותר, כי יוסף ידע שלא אמרו כבר ואחיו מת רק ואיננו, ועוד שהתנצלו כבר במה שאמרו שמבקשים אותו, וי"ל דלעיל אחר התווכחם לומר אבל אשמים וגו' ויען ראובן וגו' אל תחטאו וגו' כתיב ויסוב מעליהם ויבך וישב אליהם וידבר אליהם וגו' ולא נזכר שם שום דיבור או ענין כלל שבא ממנו אליהם אז עד שיפול עליו וידבר אליהם ובפרט לשון דיבור קשות, אלא שבראותו הם מצירים ומתוכחים על מכרם אותו נתכוין לייראם ולהבהילם עוד ביותר ושאל בגערה ובהלה לומר אנה אי' ואיפה הוא אשר הייתם מתנצלים בו שנכנסתם בי' שערים לבקשו, כדי שייצר להם עוד וידאגו כאשר דאגו באמת שיצוה להם להביאו גם הוא עכ"פ ואז השיבו שמת ובאותו הפרק הוציאו השקר הזה מפיהם לא עתה בירידתם השני', ולזה כוון רש"י ז"ל לדקדק ולכתוב הי' מוציא שקר וכו' מלת הי' ייתור גמור הוא, הוציא שקר מבע"ל, אלא כדי להבין שמועתו על העבר בזמן הראשון, וזהו לעיל וידבר אליהם שדיבר אליהם קשות הזה, וקיצר בו הכתוב שם אסמכתא דהכא, והנה כאן כשחזר יהודה על כל הדברים תפס גם יחד תשובת יש לנו אב זקן ותשובת ואחיו מת שבאו מחולפים ומחולקים מרוחקים הרבה משום אהבת הקיצור, ועל נכון הוצרך אדרבא לחזור עתה ולתפוס לשון תשובה אחרונה של כבר בזמן הראשון שהוא ואחיו מת ולא ואחיו איננו, דוק בהמשך הכתובים ודקדוקיהם ולשונותיהם ותמצא נחת):