העמק דבר
ובני יוסף וגו׳. לפי סדר המקרא הקודם שמונה הבנים עם בניהם יחד ששים ושש. א״כ כאן הי׳ ראוי לכתוב ובמצרים היו נפש שלש. והכי מיבעי. ויוסף יולד לו במצרים מנשה ואפרים נפש שלש. אלא בא לרמז שלא נחשב אותו בשוה עם בניו. אלא הוא בפ״ע שנים. ובניו שנים ובזה נשלם כל הנפש שבאה כבר שבעים והיינו משום שבמצרים נחשב הבכורה ליוסף. והנה כמו שכתב הרמב״ן כ״פ די״ב שבטים פעם נחשב שבט לוי בכלל ואז נחשב מנשה ואפרים לאחד. ופעם להיפך. רק לעולם יש להם בכונה פרטית מספר שנים עשר שבטי יה. כך שבעים נפש פעם נשלם כה ופעם כה:
הטור הארוך
כל הנפש לבית יעקב וגו'. ובפרטם אי אתה מוצא אלא ס"ט י"מ דינה ילדה בן משכם והוא בכללם ולא הזכירו הכתוב. וי"מ שהשכינה נכללה עמהם ונכללה בחשבון בני לוי על שם ה' הוא נחלתו. וי"מ כל נפש בניו ובנותיו עם יעקב ל"ג כי אמר תחלה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו כלומר שיעקב הוא מן המנין ומה שאמר כשמנאם כלם כל הנפש ששים ושש ולא מנה יעקב לפי שאמר יוצאי יריכו אבל אח"כ כשכלל המנין אמר עי"ן נפש וכלל יעקב עמהם. וי"מ שאמר עי"ן נפש אע"פ שלא היו אלא ס"ט כדי ליקח חשבון שלם ואיני יודע מה צורך לאלו הפירושים וכי כעורה זו שדרשו רבותינו ז"ל זו יוכבד שנולדה בין החומות ואלו היה דעת כל אלו הפירושים המפרשים כדעת ר' אברהם שהרחיב פיו לדבר על רבותינו הנה הרמב"ן יצק זהב רותח לתוך פיו וסתר כל דבריו והמה בפירושיו: