פירושים על בראשית 47:29: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף. שכך הוא הסדר בתחלה צריך היחוד עם יוסף אח"כ יכול לברך את בניו. והבן:

ועשית עמדי חסד ואמת. פירש"י חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. עיין ברמב"ן שהקשה עליו הא גבי אליעזר כתיב ג"כ ואמת. אך הנ"ל להבין דברי רש"י דהנה נודע בספרים כי יש אשר האדם זוכה לנשמה גבוה מאד מיד בשעת תולדתו. ויש אשר אח"כ ע"י עשיית איזה מצוה בכוונה טובה מתעבר ודבק בו איזה נשמה גבוה והכל ידוע לי"ח. והנה בכוונה טובה ע"י נשמות האלו אשר נתעברו בו מוסיף כח וחיל בעבדות הבורא כי המה עומדים בעזרו וז"ש הבא לטהר מסייעין אותו פי' הנשמות האלו מסייעין אותו לעבודת הבורא וכן אמרו המתחיל במצוה אומרים לו גמור מי הוא האומר לו אך הנשמות האלו אשר קנה הם המעוררים אותו ואומרים לו גמור. וזה פי' המשנה באבות יהי ביתך בית ועד לחכמים כמ"ש בחכמה יבנה בית הוא הנפש ור"ל תכין נפשך בהמצות ותזכה לנשמות רבות של חכמים כמו שמצינו אצל הר"י מיגאש היה בו כמה נשמות מתנאים כמבואר בהאר"י ז"ל ואז תהיה שותה בצמא את דבריהם תעשה המצות בחשק רב כי יעוררוך. וז"ש במלאכת המשכן וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו. הם הנשמות המעוברים בכם יבואו ויעשו כל אשר צוה ה'. וכן כתיב ויעשו כל חכם לב בכם בעושי המלאכה כי הנשמות העליונים עשו עמהם לכוון במלאכת המשכן בסודות העמוקים. וזה כוונת רש"י חסד שעושים עם המתים. היינו שהמתים הקדושים עושים עמו הוא חסד של אמת כי הם בודאי כוונתם אמיתית ואינם מצפי' לתשלום גמול ובלי שום כוונה זולתו:

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנכי אעשה כדברך ויאמר השבעה לי וישבע לו וגו׳. יש לדקדק באלו הפסוקים להיותם כפולים ומכופלים. תחלה באומרו ויאמר לו דהוא מיותר. ועוד אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא דמלת נא שנית מיותר ונא שלישית מכ״ש. ועוד ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. דפשיטא שכאשר ישאוהו ממצרים יקברוהו בקבורתם. ועוד באומרו השבעה לי. הרי אמר קודם שים נא ידך וכו׳ הרי שבועה אמורה. ומה צריך לו פעם שנית השבעה לומר פעם שנית השבעה לי. ובפרט במה שפי׳ רש״י ז״ל בחומש שים נא ידך תחת ירכי. והשבע. לדעתו יתוסף הקושיא להיותה חזקה דמה צורך ליעקב לומר ליוסף פעם שנית השבעה לי. אמנם אחוה דעי כאשר הורוני מן השמים דיעקב היה אומר ליוסף דבר שהיה חייב כפי הדין לעשותו שהוא היה גרמא לביאתו למצרים. וז״א ויאמר לו כי אתה היית גרמא לביאתי באומרך מהרו ועלו אל אבי. וא״כ עתה בפטירתי צריך אתה להחזירני למקומי. וא״ת גרמא בנזקין פטור. לזה אמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך. כלומר לזה צריך שאמצא חן בעיניך כדי שתעשה חפצי ורצוני. ולכן צריך אני להשביעך בשבועה פן תבקש צד לפטור אותך בדין. וא״ת אפי׳ בשבועה אמצא מקום לפטור. כי המשביע על דבר שאינו כעת בעין בעת השבועה אינה חלה. כמו עתה שיעקב חי והשבועה היא לאחר מיתה. לז״א יעקב אל נא. שהכוונה מאחר שכבר קרבו ימי למיתה הרי הוא כאילו בעין וצריך אתה לקיימה. וא״ת הכוונה שלך שלא אקברך במצרים מפני המכות וכדומה כמאמרם ז״ל אבל בארץ גושן שאין שם כל אלו הפחדים מה איכפת לך ולזה השיב יעקב ושכבתי עם אבותי כי לא אמצא נחת רוח רק בהקבר עמהם להשתתף זכותם עלי. ולכן. אמר ונשאתני ממצרים מכל תחום מצרים וקברתני בקבורתם ואני מצוה לך כל זה לפי שיש לך יכולת בדבר כמאמר רש״י ז״ל הן מחמת המצריים והן מחמת עשו פן יערער במערה. כמעשה שהיה ע״פ מאמר רז״ל (ב״ר פ׳ צ״ו). ולזה השיב יוסף אנכי אעשה כדברך. ומ״מ היה ירא יעקב פן אחר מיתתו יבקש יוסף איזה צד התרה לשבועתו כמאמרם ז״ל (סועה ל״ו). בעת שאמר יוסף לפרעה אבי השביעני לאמר. שהשיב לו פרעה תעשה התרה לכך אמר יעקב אל יוסף השבעה לי שהשבועה הזאת תהיה לדעתי כי אז לא תמצא צד להתירה וישבע לו לדעתו. וזה ידוייק במאמר יוסף לפרעה אבי השביעני לאמר ר״ל לדעתו. וזהו לאמר. ובזה אי אפשר לי להתירה. או ירצה שיעקב היה מפחד ולא היה רוצה לומר לו בפירוש שיוסף יעשה הדבר בעצמו ממש רק יצוה מתחת ידו. וזו היתה כוונת השבועה הראשונה. ומאחר שהוא אמר אח״כ יוסף אנכי אעשה כדברך שהכוונה בעצמו ולא ע״י אחר כי מצוה לקיים דברי המת. לכן אמר לו יעקב פעם שנית השבעה לי שאתה תעשה בעצמך הדבר ולא ע״י שליח וישבע לו. או יאמר אנכי אעשה כדברך שהכוונה שגם יוסף ע״ה היה רע עליו המעשה להקבר הוא יוסף על עצמו במצרים. ולא היה יודע איך יעשה שיעלו עצמותיו ממצרים. לכן אמר עתה יוסף לאביו גם עלי בסבתי רע עלי המעשה לעצמי. אבל מסבת שאעשה כדברך אליך יבוא לי טובה שיעשו לי אחרים ג״כ. כמאמרם ז״ל (מ״ק כ״ח) מאן דידל ידלוניה. וז״א אנכי שיעשה לי ג״כ מוכרח אני לעשות כדברך. ולכן אמר לו יעקב השבעה לי כדי שאתה ג״כ תשביע להם כדי שיעשו רצונך כי ע״י השבועה יתעכבו ויזכירו להוציאך. וישבע לו. וכן הוא השביע לאחיו. ואם לא היתה השבועה לא יצא. כמאמרם ז״ל (סוטה י״ג). ובזה ידוייק היטב וישבע לו. דמלת לו חוזר ליוסף שאם נשבע יוסף ליעקב הוא מפני תועלתו של יוסף שלמד מאביו לעשות ג״כ הוא לעצמו. והדבר מבואר היטב. כנלע״ד יצחק: