רקנאטי על התורה
ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנכי אעשה כדבריך. כבר ידעת גודל מעלת ארץ ישראל ומעלת הצדיקים הקבורים בה כאשר רמזתי. אמנם רבותינו זכרונם לברכה נתעוררו בספר הזוהר על שלשה צדיקים שהם יעקב אבינו ע"ה משה רבינו ע"ה ויוסף הצדיק ע"ה שיעקב זכה ליקבר גופו בארץ ישראל ומשה רבינו ע"ה לא עצמותיו ולא גופו. ויוסף עצמותיו ולא גופו. ורמזו בעניין זה נפלאות וזהו לשונם בספר הזוהר [ח"א כא ע"ב] יעקב ומשה ויוסף כחדא אזלין. <תרגום - יעקב משה ויוסף באים כאחד>. יעקב מית וגופיה אעילו ליה בארעא קדישא. <יעקב מת והעלו את גופו לארץ הקדש>. יוסף מית גופיה לא אתקבר בארעא קדישא אלא גרמוי. <יוסף מת ולא נקבר גופו בארץ הקדש רק עצמותיו בלבדם>. משה לא האי ולא האי. <משה לא זה ולא זה כי הן גופו והן עצמותיו נקברו בחוץ לארץ>. אמאי. <למה היו השינויים הללו ביניהם>. אלא יעקב בעלא קדמאה דמטרוניתא הואי. <אלא יעקב בעלה הראשון של הנוקבא היה>. מית יעקב ואיזדווגת ביה במשה ובעוד דהואי משה בהאי עלמא. <מת יעקב נזדווגה במשה ובעוד שהיה משה מלובש בגוף בעולם הזה>. מני לה כדקא יאות. <פקד אותה כראוי>. ואיהו הוה בעלה תניינא דמטרוניתא. <והוא היה בעלה השני>. יעקב אעילו ליה לארעא גופיה שלים בגין דאיהו גופא. <יעקב העלו אותו לארץ הקודש בגופו שלם משום שהוא גוף (שהוא מרכבה לגוף של ז"א)>. יוסף גרמוי ולא גופיה בגין דגרמין אינון חילין ומשריין דלעילא וכולהו נפקי מההוא צדיק. <יוסף העלו רק עצמותיו ולא גופו משום שהעצמות הם צבאות ומחנות של מעלה וכולם יוצאים מאותו צדיק>. וצדיק צבאות איקרי. <וצדיק נקרא צבאות>. מ"ט בגין דכל צבאות משריין עילאין מיניה נפקי. <ומהו הטעם משום שכל הצבאות ומחנות שלמעלה ממנו יוצאים>. ועל דא גרמוי דאינון צבאות עלו בארעא. <ועל כן עצמותיו של יוסף שהם בחינת צבאות העלו אותם לארץ הקודש>. משה הוה לבר ולא על תמן לא גופיה ולא גרמוי. <משה היה בחוץ לארץ ולא נכנס שם לא גופו ולא עצמותיו>. אלא עלת שכינתא בארעא בתר דמית משה אהדרת לבעלה קדמאה דתמן ודא איהו יעקב. <אלא השכינה נכנסה בארץ אחר שמת משה וחזרה לבעלה הראשון שהוא יעקב>. מכאן נוקבא דאתנסיבת לתרין בההוא עלמא הדרת לקדמאה. <מכאן שאם הנקבה היתה נשואה לשני אנשים בעולם הזה חוזרת לאחר פטירתה לבעלה הראשון>. משה הוה לבר כיון דבעלא קדמאה הוה בארעא. <לפיכך נקבר משה בחוץ לארץ כיון שבעלה הראשון היה בארץ>. מני לה בחיוהי מה דלא זכה בו יעקב. <משה זכה בחייו מה שיעקב לא זכה בחייו>. יעקב שימש בה בההוא עלמא ומשה בהאי עלמא. <יעקב גרם זווג דז"א בנוקבא רק לאחר פטירתו ומשה גרם לזווג דז"א בנוקבא בחייו>. ואי תימא גריעו דמשה הוה לאו הכי. <ואם תאמר שזהו חסרון של משה דהיינו שלא יכל לגרום זיווג לאחר פטירתו אינו כן>. אלא כד נפקו ישראל ממצרים מסטרא דיובלא הוה. <אלא כשיצאו ישראל ממצרים מצד היובל היתה גאולתם שהיא הבינה>. וכלא אינון שתין רבוון בעלמא עילאה הוו. <וכל אלו ששים רבוא שיצאו היו מעולם העליון דהיינו מבינה>. ובההוא דיוקנא אזלו במדברא. <ובאותה הצורה הלכו במדבר>. וחד מנהון לא עאל בארעא אלא בניהון תולדין דלהון. <ואחד מהם לא בא לארץ אלא בניהם הנולדים מהם באו לארץ>. כדקא חזי דאינון תיקוני דסיהרא. <כפי הראוי שהם תיקון הלבנה>. וכל עובדי ארעא תיקוני דסיהרא הוו. <וכל עובדי הארץ תקון הלבנה היו>. משה שמש בסיהרא בעוד דאיהו בגופא ומני לה ברעותא. <משה המשיך זווג ז"א בלבנה שהיא הנוקבא בעוד שהוא בגוף בעולם הזה, ופקד עליה כרצונו>. כד אתפטר מן עלמא סליק בסליקו עילאה ברוחיה קדישא ואתהדר ברוחיה דיובלא עילאה. <אבל כשנפטר מעולם הזה נתעלה רוחו הקדוש בעליה העליונה וחזר הרוח ליובל העליון דהיינו הבינה>. ותמן איתדבק באינון שיתין רבוון דהוו דיליה. <ושם נתתדבק משה בששים רבוא נשמות שהיו שלו>. מה דלא הוה כן ליעקב דאיהי אתהדר ברוחא לגו שמטה. <מה שלא היה כן ביעקב שהוא לאחר פטירתו חזר רוחו לתוך השמטה שהיא הנוקבא דז"א ולא בבינה>. מה דלא הוה כן בחייו בגין דביתא אחרא הוה ליה. <מה שלא היה כן בחייו משום שבחייו היה לו בית אחר>. וארעא קדישא בתיקוניה דלתתא אתקנת בחילא דלעילא. <וארץ הקדושה בתיקונה התחתון נתתקנה בכח הנוקבא שלמעלה>. ועל דא לא איתחזו למיהוי כולהו כחדא. <ועל כן אי אפשר שיהיו כולם ביחד>. אינון דעלמא עילאה הוו בלחודייהו כלהו לרוחא. <כי אלו הנמשכים מעולם העליון הם כולם בחינת רוח ביחוד>. ואינון דעלמא תתאה הוו בלחודייהו כלהו בגופא. <ואלו הנמשכים מעולם התחתון שהוא נוקבא דז"א הם כולם בחינת גוף ביחוד>. ולא אתחזון למיהוי אלין ואלין גו סיהרא. <ואינו ראוי שיהיו אלו ואלו תוך הלבנה שהיא הנוקבא>. אלא אלין בסיהרא ואלין לבר. <אלא אלו תוך הלבנה ואלו מחוץ לה>. לנהרא אלין מגו אלין. <שיקבלו הארה אלו מאלו>. אלין דעלו לארעא דיוקנא דקדמאי הוו ולא הוו בסליקו עילאה כוותייהו. <אלו שנכנסו לארץ היו צלם מהראשונים אבל לא היו במדרגה עליונה כמוהם>. בגין דלא יהא דרא ולא הוה מקדמת דנא כאינון קדמאי דאתחזי להון זיו יקרא דמריהון אפין באפין. <משום שלא יהיה עוד דור ולא היה דור מקודם לכן כאלו הראשונים כדור המדבר אשר נראה להם זיו יקר רבונם פנים בפנים>. יעקב שמש בנשוי בגופא בתר אתדבק רוחא ברוחא. <יעקב שמש בנשיו בגוף ולאחר פטירתו עלה רוחו ונתדבק ברוח הנוקבא>. משה אתפרש מאיתתיה ושימש כד איהו בגופא בההוא רוחא קדישא. <משה פרש מאשתו צפורה ונתדבק בעודו בגופו באותה רוח הקודש דהיינו הנוקבא דז"א>. לבתר אתדבק רוחיה ברוחא עילאה טמירא דלעילא. <ולאחר פטירתו נתדבק רוחו ברוח עליון נסתר של מעלה>. וכן כל דרגין הוו ממדבקן כולהו כחדא. <וכן כל המדרגות כולן היו מתתדבקות להאיר כאחת>. רוחא דמשה דיובלא איהו גופיה דשמטה הוה. <רוחו של משה הוא מיובל היינו מבינה וגופו משמטה היינו מנוקבא>. רוחא דיעקב לאתדבקה בשמטה גופיה דנשוי הוה בהאי עלמא. <רוחו של יעקב להתדבק בשמטה וגופו היה שייך לנשותיו שבעולם הזה>. כל אינון נהורין עילאין כדיוקנא דלהון לתתא בארעא. <כל אלו האורות עליונים נמצאים בצורתן בארץ שלמטה>. וכולהו תליין ברקיעא דשמיא. <וכולם תלויים ברקיע השמים>. רזא תרין שמהן כלילן כחדא. <סוד ב' שמות (המאורות הגדולים) כלולים באחד>. דשכללותא דלהון תלתא ואתהדר לחד דא לקביל דא. <והשכלול שלהם הוא בשלשה וחוזרים לאחד זה מול זה>. ואיהו שמא גליפא מחקקא כליל בהאי רזא דמהימנותא ע"כ. <והוא שם מפותח וחקוק כלול בה בסוד האמונה>. והנה לפי כוונתם ז"ל יעקב היה ראוי ליקבר בארץ ישראל גופו שלם בעצמותיו שנאמר ויעבד ברחל ובמותו חזר לאכסניא שלו. יוסף הצדיק נקברו שם עצמותיו ולא גופו כי עצמותיו היו כחות וצבאות אילן העליון הנקרא צדיק המשפיע לארץ העליונה משה נתעלה ביובל העליון ועל יובל ישלח שרשיו אף כי בחייו היה איש האלהים ועבד יי' ר"ל בעלה דמטרוניתא ועבד יי' הגדול במותו לא ידע איש את קבורתו ונתעלה למעלה מכלם. והנה משה רבינו ע"ה פירש מאשתו בחייו ר"ל מאשתו של מטה ונעשה שושבינא דמטרוניתא וזכה בחייו למה שזכה יעקב אבינו ע"ה במותו. אחרי מות משה נתעלה אל התשובה והאחות הקטנה רחל חזרה לבעלה הראשון יעקב. מכאן תוכל לדעת גודל מעלת ארץ ישראל והצדיקים הקבורים בה וכי כל הדברים התחתונים תלויין בעליונים:
בן איש חי
ויאמר אנכי אעשה כדבריך נ"ל בס"ד אם אשבע נמצא אני עושה מצד הכרח השבועה אך טוב שלא אשבע דאז אני עושה מצד מצות כבוד אב והשיב לו השבעה לי דאין אתה נשבע מעצמך אלא לי בשביל הצווי שלי ונמצא אתה מקיים מצות כבוד אב במה שאתה שומע דברי שאני אומר לך שתשבע ועוד אתה מקיים אח"כ מצות השבוע ג"כ: