בית הלוי על התורה
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמרו במס' סנהדרין (דף ק"ח) מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחי' על בהמה וכולם על אדם ואדם על כולם, ובמדרש רבה פרשת בראשית אמר דכלם קלקלו מעשיהם הכלב הולך אצל זאב והתרנגול אל הטווס הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו. ומדברי המדרש משמע שמאליהם עשו כן ועי' במהרש"א בסנהדרין שם, ויש להבין דבשלמא האדם הוא בעל בחירה אבל הבהמה הרי אין לה יצה"ר לעניינים כאלו ועשייתה הוא רק בטבעה והיאך תעשה כדברים הללו. והגם דמצינו מעשה כאלו בפרט וכדאי' בגמרא ורבעה כלב כופרי זהו ע"פ מקרה והזדמנות וגם כי היה מלומד אבל שכל המינים יעשו כן הוא דבר קשה לכאורה. וגם יש להבין דבגמרא בסנהדרין שם באותו עמוד איתא וימח את כל היקום אם אדם חטא בהמה מה חטאת כו' וע"ש במהרש"א שהביא דברי המזרחי שכתב דבזה פליג על המימרא דלעיל דכולם קלקלו מעשיהם, ועיין בזוה"ק וז"ל אי בני נשא חטאן בעירי ועופא שמיא ושאר בריין מה חטו א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר כולהו הוו מחבלי אורחייהו שבקו זינייהו ודבקו בזיני אחרי. הרי דבאמת תירץ כן דמש"ה השחית גם להבהמה. אמנם עיין במהרש"א שכתב דקשה לעשות פלוגתא בין הני שני מימרות שהובא בגמרא סמוכים זה לזה יעו"ש. רק הענין דכמו דהאדם פועל בעצמו ע"י הרגילו במעשיו הרעים ועושה בעצמו טבע שניה להיות טבעו משתוקק ונמשך לעשות כמעשיו הקודמים וגם אם בשכלו מכיר כי לא טובים הם וכמו שאמר הכתוב לא יתנום מעלליהם לשוב דגם אם בשכלו רוצה לשוב עכ"ז מעלליהם הקודמים אינם מניחים אותו לשוב כי הם השרישו בגופו טבע שניה להרע. וכמו כן הוא פועל במעשיו בכל העולם התחתון בכלל, ולא מבעי אם חטא בפרהסיא הרי ודאי דגורם לאחרים הרואים שילמדו ממנו. אלא אפי' אם חוטא בצינעא בינו לבין עצמו מ"מ ע"י המשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודם, כי כן יסד מלכו של עולם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו. וכפי רוב עשיית האדם כן ישתנה טבע של כולם אם מעט ואם הרבה. ולא לבד בבריות החיים אלא גם בדוממים נעשה טבע חדשה הגורמים להשוכן בתוכם להיות להם נטיה לזה. וכמו שאמר הכתוב ותבא ותטמאו את ארצי דע"י מעשיהם טמאו לגוף הארץ כי טבע המדינות חלוקים ג"כ וכמו שאמרו בגמרא עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלה כו' וכן בכל המדות, וענין זה הגם כי לא נוכל להשיגו בשכל מ"מ כל אדם יוכל להרגישו בחוש ממש בבואו לאיזה מדינה אחרת חדשה שהיא פרוצה באיזו פרט מן הפרטים ימצא גם בעצמו איזו נטיה והמשכה לזה הפרט יותר ממה שהיה לו כשהיה במדינה אחרת:
מדרש לקח טוב
אם אדם חטא. בהמה ורמש מה חטאו. אלא מלמד שאף הבהמות והחיות השחיתו בעבירה. דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו יב). כדבעינן לפרושי לקמן בפרשת אלה תולדות נח.
חתם סופר
והארץ והנה נשחתה, יל"ד דלעיל סוף בראשי' כבר האריך ברשעת אנשי הדור וסיים ויאמר אמחה ולא הי' המקרא חסר אלא לומר נח איש צדיק ויאמר לו ה' הנני מביא מבול עשה לך תיבה, אבל מה שמספר וירא אלקי' את הארץ והנה נשחתה הוא לא צריך, גם לשון מלאה הארץ חמס איך יחס חמס לארץ ומה שאחז"ל שגם הארץ השחיתה דרכה ותחת חטה יצא חוח ומש"ה הזונין והחטין אינם כלאי' זה בזה עיי' ריש מס' כלאים ק' מה יצה"ר ותאוה שייך בארץ ששינתה את תפקידה, ותו דמשמע בפסוקי איוב דאנשי דור המבול הי' מלאים כל טוב הארץ ולא יצא חוח תחת חטה וגם להבין מ"ט בא"י לא ירד מבול לא גושמה ביום זעם וכי משא פנים יש בדבר להחניף לארץ ישראל שלא גושמה ביום זעם, ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר בהפוך כי בדור המבול אז ארץ הקדושה קנאה קנאת ה' צבאות כדרכה להקיא עוברי עבירה ואמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה ע"כ לא הוציאה להם פירותי' ותחת חטה הוציאה חוח משו"ה החיטין והזונין אינן כלאים, ומפני שקנאתה קנאת ה' לא גושמה ביום זעם אך בכל העולם חוץ לארץ לא חסתה הארץ על כבוד ה' והוציאה פירותי' במובחר ועי"ז הי' לבני אדם שלות השקט ככתוב בס' איוב וזה הי' חמס מהארץ שהי' לה לחוש לכבודה' ולא עשתה ע"כ נשחתה ארץ וזה שחידש בפ' זו וירא אלקי' את הארץ והנה נשחתה שהרי השחית כל בשר דרכו א"כ היה להארץ שלא תוציא פירות' והנה היא מלאה חמס שחומסת את השי"ת שלא לקנאות קנאתו ע"כ הנני משחיתם את הארץ עם הארץ וק"ל: