ילקוט שמעוני על התורה
ויצו ה' אלקים על האדם תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכשוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו לא ימצא בך מעביר בנו וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך לא ענש אלא אם כן הזהיר רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים אין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויצו אלו דינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר ונוקב שם ה'. אלקים זו ע"א וכן הוא אומר לא יהיה לך אלקים אחרים. על האדם זה שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם. לאמר זה גלוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו. מכל עץ הגן ולא גזל. אכל תאכל ולא אבר מן החי. כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זה ע"א מאי משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו מהר מן הדרך וגו' וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו איכא בינייהו גוי שעשה אלילים ולא השתחוה לה מאן דאמר עשו משעת עשיה מאן דאמר כי הואיל הלך אחרי צו עד דאזיל בתרה ופלח לה. תנו רבנן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר על הדם מן החי מאי טעמא דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו דמו לא תאכלו דמו בנפשו לא תאכלו. ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בו אתה אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו. למה לי למיכתב בבני נח ולמה לי למיכתב בסיני כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר כל מצוה שנאמר לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה רבי שמעון אומר אף על הכשוף דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וגו' כל שישנו בכלל כל שוכב ישנו בכלל מכשפה לא תחיה רבי אלעזר אומר אף על הכלאים דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך כבר. בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך וכו'. אלא מעתה ושמרתם מצותי וגו' חקים שחקקתי לך כבר התם ושמרתם את חקותי חקים דהשתא הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמורו. ודינין בני נח אפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה אמר ר' פפא האי תנא דבי מנשה היא אפיק ד"ך ומעייל ס"ך דתנא דבי מנשה ז' מצות נצטוו בני נח עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינין. כמאן אזלא הא דאמר ר' יהודה ויצו ה' אלקים על האדם. אלקים אני ולא תקללני אלקים אני ואל תמירני אלקים אני יהי מוראי עליך כמאן כיש אומרים. ותנא דבי מנשה אי לא דריש ויצו הני מנא ליה לעולם לא דריש והני כל חדא וחדא באפי נפשייהו כתיבי. עבודה זרה וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות. עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון. עריות דכתיב כי השחית כל בשר ואידך בעובדייהו הוא דקא מגלי. שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם ואידך קטלייהו הוא דקא מגלי. גזל דכתיב כירק עשב נתתי לכם ואמר ר' לוי כירק עשב ולא כירק גינה. ואידך ההוא למישרי בשר הוא דאתא. אבר מן החי דכתיב אך בשר בנפשו דמו ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא. סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה ואידך לברכה בעלמא. כלאים דכתיב מהעוף למינהו ואידך לצוותא בעלמא:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר וינחם ה' כי עשה את האדם תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אומר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים. תהות היתה בלבי שבראתי בו יצר הרע שאלולי לא בראתי בו לא היה מורד בי מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ. ויתעצב אל לבו גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה א"ל אי אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד א"ל הין והא כתיב ויתעצב אל לבו א"ל נולד לך בן זכר מימיך א"ל הין א"ל ומה עשית א"ל שמחתי ושימחתי את הכל א"ל ולא היית יודע שסופו למות א"ל בשעת חדוה חדוה בשעת אבלא אבלא. א"ל כך היה מעשה לפני הקב"ה. שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא הביא המבול מה טעם ויתעצב אל לבו ואין עציבה אלא אבלות כמה דאת אמר נעצב המלך על בנו. ויאמר ה' אמחה את האדם מה הן סבורים חיילות גיסטריות אני צריך והלא בדבר בראתי את העולם דבר אני מוציא ומכלה אותם מן העולם. אמר ר' ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר מי ממחה את העפר לא המים. ויאמר ה' אמחה את האדם רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפילו אצטרובולין של רחים נמחה רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר אפילו עפרו של אדם הראשון נמחה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אומר אפילו לוז של שדרה אפילו נץ שדרה שהקב"ה מציץ ממנה את האדם לעתיד לבוא נמחה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא א"ל מנץ שדרה אמר ליה מנין אתה יודע א"ל אייתה לידי אייתיה השליכו לאור ולא נשרף במים ולא נמחה טחנו ברחים ולא נטחן נתנו על הסדן ונבקע הפטיש והוא לא חסר. אמחה את האדם אני אמחה את בריותי ואין בריותי ממחין על ידי. מאדם ועד בהמה למלך שמסר בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה כעס המלך על בנו והרגו אמר ליה המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה בני אבד וזה קיים לפיכך מאדם ועד בהמה וגו'. למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וסיידה וכיירה וציירה כעס המלך על בנו והרגו מה עשה נכנס לתוך חופה והתחיל לשבר בקנקנים ומבקיע בחייצאות ומקרע במילאות. אמר המלך כלום עשיתי אלא מפני בני בני אבד וזו קיימת לפיכך מאדם ועד בהמה הדא הוא דכתיב אסוף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים הם הכשילו את הרשעים. כד הוה צייד עופא וא"ל זיל ואישתמן ואתי והוא אזל ומשתמן ואתי. מאדם ועד בהמה הכל קלקלו מעשיהם בדור המבול הכלב הולך אצל הזאב התרנגול אצל טווס הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. והארץ זיינת הוו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין אלין זוניא רבי מן דרא דמבולא. כי נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן הדא הוא דכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם וגו' ולא מהמהם ולא נה בהם:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר וינחם ה' כי עשה את האדם תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אומר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים. תהות היתה בלבי שבראתי בו יצר הרע שאלולי לא בראתי בו לא היה מורד בי מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ. ויתעצב אל לבו גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה א"ל אי אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד א"ל הין והא כתיב ויתעצב אל לבו א"ל נולד לך בן זכר מימיך א"ל הין א"ל ומה עשית א"ל שמחתי ושימחתי את הכל א"ל ולא היית יודע שסופו למות א"ל בשעת חדוה חדוה בשעת אבלא אבלא. א"ל כך היה מעשה לפני הקב"ה. שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא הביא המבול מה טעם ויתעצב אל לבו ואין עציבה אלא אבלות כמה דאת אמר נעצב המלך על בנו. ויאמר ה' אמחה את האדם מה הן סבורים חיילות גיסטריות אני צריך והלא בדבר בראתי את העולם דבר אני מוציא ומכלה אותם מן העולם. אמר ר' ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר מי ממחה את העפר לא המים. ויאמר ה' אמחה את האדם רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפילו אצטרובולין של רחים נמחה רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר אפילו עפרו של אדם הראשון נמחה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אומר אפילו לוז של שדרה אפילו נץ שדרה שהקב"ה מציץ ממנה את האדם לעתיד לבוא נמחה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא א"ל מנץ שדרה אמר ליה מנין אתה יודע א"ל אייתה לידי אייתיה השליכו לאור ולא נשרף במים ולא נמחה טחנו ברחים ולא נטחן נתנו על הסדן ונבקע הפטיש והוא לא חסר. אמחה את האדם אני אמחה את בריותי ואין בריותי ממחין על ידי. מאדם ועד בהמה למלך שמסר בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה כעס המלך על בנו והרגו אמר ליה המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה בני אבד וזה קיים לפיכך מאדם ועד בהמה וגו'. למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וסיידה וכיירה וציירה כעס המלך על בנו והרגו מה עשה נכנס לתוך חופה והתחיל לשבר בקנקנים ומבקיע בחייצאות ומקרע במילאות. אמר המלך כלום עשיתי אלא מפני בני בני אבד וזו קיימת לפיכך מאדם ועד בהמה הדא הוא דכתיב אסוף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים הם הכשילו את הרשעים. כד הוה צייד עופא וא"ל זיל ואישתמן ואתי והוא אזל ומשתמן ואתי. מאדם ועד בהמה הכל קלקלו מעשיהם בדור המבול הכלב הולך אצל הזאב התרנגול אצל טווס הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. והארץ זיינת הוו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין אלין זוניא רבי מן דרא דמבולא. כי נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן הדא הוא דכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם וגו' ולא מהמהם ולא נה בהם: