פירוש על הושע 14:2
צוארי שלל
שובה ישראל עד ה"א וכו'. פירש הרב שכחת הלקט דאיפליגו במדרש חד אמר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל וחד אמר תפלה עושה מחצה ותשובה עושה הכל וכפ"ז אם האדם עושה תשובה הוא מסופק אם עשה מחצה או עשה הכל וכן אם התפלל הוא בספק זה. אך אם עשה תשו' ותפלה שתיהן כאחד אז ממ"נ עשה הכל. וז"ש קחו עמכם דברים והוא תפלה ושובו אל ה' תשובה אמרו אליו כל תשא עון כל דייקא דממ"נ עושה הכל כיון שעשינו שתיהן ולכן כל העון תשא עכ"ד ואנו בעניותנו פירשנו איזה דרכים והרי הם בספרי הקטן ראש דוד ובספרי הקטן דברים אחדים בדרושי שבת תשובה ע"ש באורך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
נחל שורק
א. שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו'. לפי פשוטו אפשר במ"ש הרמב"ם שיתחרט ויתודה ויעיד יוצר הכל עליו שלא יחזור לחטוא וז"ש שובה ישראל עד ה"א קרי ביה עד בצירי כמשז"ל פי' שובה וצריך לומר שיהיה עד הוא יתברך. ושמעתי דקרא איירי בת"ח ששגגות נעשו לו כזדונות וז"ש כי כשלת בשוגג הוא נחשב בעונך ומפני זה נקט שובה כי תשובה הוא ר"ת תענית שק ואפר בכיה הספד ובת"ח אמרינן ליכול כלבא שירותיה והגם דאם חטא טוב שיתענה כבר כתבו ז"ל דאם קשה עליו ביותר זאת התורה בסיגוף מעט מכפרת וז"ש שובה דיינו שק ואפר בכיה הספד בלא תענית ע"כ שמעתי. ולי הדל אפשר לישב הדרך הזה על מתכונתו באופן זה דכתבו המפרשים דארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש הוא דוקא בשב מיראה אבל שב מאהבה א"צ ד' חלוקי כפרה דמתכפר לו הכל וזדונות נעשות כזכיות ובזה אם קשה לו התענית אפשר דבשאר סיגופים יספיק ואמרו בר"ה פ' נשא דף קכ"ה ע"ב ישראל רמז לת"ח ע"ש. וז"ש שובה לת"ח שהוא ישראל ומסתמא שב מאהבה ויספיק לו שוב"ה שק ואפר בכיה הספד. כי כשלת בעונך יש לך מכשול עם העון עצמו שמא היה חילול ה' בדבר. ולזה צריך סיגופים. קחו עמכם דברים דהיינו ענינים נוספים לפי התלהבות הכרת החטא וידיעת פגמו ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב אין טוב אלא תורה ודוק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צפנת פענח
שובה ישראל וגו׳ כי כשלת בעונך.
בדרוש הארכתי בזה בגדר מה שכתב הרמב״ם במורה ח״ג גבי איוב, ומה דיש נ״מ בין פעם א׳ בשטן ובין פעם שני, משום דנ״מ דאף אם עשה תשובה מאהבה דזדונות נעשה כזכיות כמבואר ביומא פ״ו, מ״מ אם אח״כ עשה עוד הפעם או ב׳ פעמים או ג׳ פעמים נהפכו הזכיות לזדונות, וכמו גבי מי שלקה ושנה מכניסין לכיפה סנהדרין פ״א, אף דקיי״ל כרחב״ג במכות, ור״ל שם דנ״מ דכשר לעדות תיכף שלקה אף בלא תשובה, ועי׳ בפה״מ מכות פרק ג׳ וסנהדרין, ובמה דפליגי הרמב״ם והראב״ד בסוף הלכות שבועות גבי שבועת שקר דכיון שב״ד של מעלה אין מנקין לא יוכשר לעדות ולשבועה במלקות רק בתשובה, וכן מוכח מדברי הרמב״ם בהל׳ טוען בזה, וכן נ״מ בהך דנזיר דף מ״ב ומכות ע״ש בפה״מ ובהל׳ נזירות וסוף הל׳ כלאים דחייב לשמים על כל או״א, דנ״מ דפסול לעדות אף שלקה פעם אחת, וכן ר״ל הך ירושלמי בסנהדרין פ״ד גבי יצא מב״ד זכאי, דמ״מ לא צדק בדינו ע״ש, נ״מ לגואל הדם או לעדות, ובגדר שטן, וגדר שעיר המשתלח דהוה גדר שחיטה ואכמ״ל בזה.
בדרוש הארכתי בזה בגדר מה שכתב הרמב״ם במורה ח״ג גבי איוב, ומה דיש נ״מ בין פעם א׳ בשטן ובין פעם שני, משום דנ״מ דאף אם עשה תשובה מאהבה דזדונות נעשה כזכיות כמבואר ביומא פ״ו, מ״מ אם אח״כ עשה עוד הפעם או ב׳ פעמים או ג׳ פעמים נהפכו הזכיות לזדונות, וכמו גבי מי שלקה ושנה מכניסין לכיפה סנהדרין פ״א, אף דקיי״ל כרחב״ג במכות, ור״ל שם דנ״מ דכשר לעדות תיכף שלקה אף בלא תשובה, ועי׳ בפה״מ מכות פרק ג׳ וסנהדרין, ובמה דפליגי הרמב״ם והראב״ד בסוף הלכות שבועות גבי שבועת שקר דכיון שב״ד של מעלה אין מנקין לא יוכשר לעדות ולשבועה במלקות רק בתשובה, וכן מוכח מדברי הרמב״ם בהל׳ טוען בזה, וכן נ״מ בהך דנזיר דף מ״ב ומכות ע״ש בפה״מ ובהל׳ נזירות וסוף הל׳ כלאים דחייב לשמים על כל או״א, דנ״מ דפסול לעדות אף שלקה פעם אחת, וכן ר״ל הך ירושלמי בסנהדרין פ״ד גבי יצא מב״ד זכאי, דמ״מ לא צדק בדינו ע״ש, נ״מ לגואל הדם או לעדות, ובגדר שטן, וגדר שעיר המשתלח דהוה גדר שחיטה ואכמ״ל בזה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy