פירוש על הושע 2:11

בעתו. בעת גמר בישול הפירות:

לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה:

במועדו. בזמנו:

לכן - טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו.

לכן אשוב, אמר ה' שלכן יעשה עמם מעשים שעל ידם יכירו שחובתם ורעתם אינם מצד המערכת רק ע"י ההשגחה, כי עד עתה שעצר את השמים מהוריד מטר חשבו שזה בא מפאת הטבע והמערכה ולא ה' פעל כל זאת, לכן יעשה בהפך שיתן מטר על הארץ והארץ תתן את יבולה עד שיראו שכפי הטבע והמערכה הם מוכנים לקבל טוב וברכה ושיהיה בר ולחם בארץ רק בעת גמר הדגן והתירוש ישוב ה' ויקח אותו מאתם, וז"ש לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו, הדגן שהיה נגמר בעת קציר אשוב ואקח אותו בחזרה ובזה ידעו שהיא רעה השגחיית, וכן והצלתי צמרי ופשתי אשר כבר נגמרו, והם כבר מוכנים לכסות את ערותה אציל אותם ואקחם מידה, ואז תראה שהגם שמאהביה שהם כוכבי המערכת וסדרי הטבע הם בעזרתה להיטיב לה, בכ"ז לא יוכלו להועיל לה ולהציל אותה מיד ה', וז"ש

דגני בעתו, ותירושי במועדו. יש הבדל בין עת ובין מועד. שהעת היא עת הטבעי, והמועד הוא ההסכמיי, (כמ"ש באילת השחר כלל רצ"ט) והדגן דרך לקוצרו תיכף כשיגמר שהוא העת הטבעי, לכן אמר בעתו, והתירוש לא יבצרו הענבים תמיד בעת גמרם כי יניחם לפעמים על האילן כדי שיתבשלו היטב בחום השמש, ולקיטת ענבים תלוי ביעידת הבעלים והסכמתם, לכן אמר במועדו, שבעת שיעד לקחת הענבים אז ישחיתם ה':

לכן אשוב. כדי שתדע כי מידי היה לה הטוב דגני בעתו ותירושי במועדו שאשלח בהם מארה בעת הקציר ובעת הבציר הפוך הברכה שהייתי שולח בהם, וכן בכל מעשה ידיהם אשלח מארה, וכל המשתכר משתכר אל צרור נקוב ולא יהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש לכסות את ערותם כי הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה אציל אותה ממנה וכן ת"י, וענין והצלתי כענין אשר הציל אלהים מאבינו ענין ההסרה והשלילה:

והצלתי. ממנה:

בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע״י ברד וארבה וכדומה:

והצלתי. ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ״ז:ל״ו):

והצלתי - והפרשתי וכן כל לשון הצלה.

ולקחתי, והצלתי. הלקיחה תצוייר גם כשאינו עדיין ביד הבעלים, אבל ההצלה הוא כשיקחם מיד מי שהוא כבר בידו, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן, ר"ל שכבר היה בידו, וכן וינצלו את מצרים, ור"ל צמרי ופשתי שכבר הוא בידם:

צמרי ופשתי. אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית ל״א:ט׳) כי כל העושר אשר הציל (שם):

במועדו. בזמן הביכור:

ערותה. גלוי הבשר:

והצלתי צמרי ופשתי - שנתתי לה לכסות את ערותה.

והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש: