Quotation_auto על הושע 2:11

ואספת דגנך. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו וכתיב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורתו אימתי נעשית, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויביך, אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן. א"ל רבא לבנן במטותא מיניכו ביומי דניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא כי היכי דלא תיטרדו במזונייכו כולא שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בוא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן, דורות האחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידן:

ואכלת לפני ה' אלקיך אם זכיתם דגנך ואם לאו דגני כמה דאת אמר ולקחתי דגני בעתו. אם זכיתם תירושך ואם לא תירושי כמה דאת אמר [לקחתי] ותירושי במועדו. אמר ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה אני אמרתי לכם שתהיו מוציאין מעשרותיכם מן המובחר, כיצד בא בן לוי אצלך אם נתת לו מן המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ואם נתת לו מן החפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקטניות שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר. מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' (כתוב ברמז תקע"ז). ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, בכורות בקרך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל לחבירתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה. תניא רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים, רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בירושלים בזמן הזה ויאכלנו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו אלא בפני הבית, איכא למיפרך מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, בכורים יוכיחו, מה לבכורים שכן טעונים הנחה, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך וגו'. מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו אלא בפני הבית. גבי בכורים הנחה אין קרייה לא מ"ט לאו משום דקרייה לא מעכבא, א"ל רב אשי נהי דעכובי לא מעכבא מצוה מי ליכא. ונימא מצוה ולפרוך מה לבכורים שכן טעונין הנחה לעכב וקרייה למצוה, אלא אמר רב אשי כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבע ה' לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה. ונהדר דינא וניתי במה הצד, משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן יש בהן צד מזבח. ומאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קדשתה לשעתה וקדשה לע"ל [אפילו בכור נמי, אי קסבר קדושה ראונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא אפילו בכור נמי תבעי, אמר רבינא לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא] והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדין בשרו קיים, ואיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח, ואיתקש מעשר לבכור. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהקש, מעשר דגן חולין הוא. הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן מאי איכא למימר, בשם ודם חדא מלתא היא. ואכלת לפני ה' אלקיך, רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים. רבי עקיבא אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבח ר. ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות, מחוצה לארץ שאי אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכורות. שמעון בן זומא אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני, ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומע"ש טעון הבאת מקום, מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה. ר' ישמעאל אומר יכול יהא אדם מעלה מעשר שני כו' (כדלעיל). אחרים אומרים יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה יהא פסול כפסולי המוקדשין, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' אם ללמד על הבכור שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר לפני ה' תאכלנו. ואם ללמד על מעשר שני שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר ואכלת לפני ה'. מקיש בכור למעשר שני מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה אף בכור נאכל משנה לחברתה. למען תלמד ליראה את ה' אלקיך, מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה. כל הימים בין בארץ בין בחוצה לארץ. רבי ינאי הוה ליה ההוא אריסא דהוה מייתי לה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, יומא חד גנה ליה ולא אתא, שקל עישר מפירי דביתיה עלייהו, אתא לקמיה דרבי חייא א"ל שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא אילימא לעשורי ולמיכל אצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן אלא לאו כהאי גוונא: