פירוש על ויקרא 13:13

והנה כסתה הצרעת את כל בזרו: בסוף החלי הצרעת יוצאה לחוץ ומתפשטת בכל הגוף, ובתוך עשרה או י"ב ימים הוא נרפא (ראז'), וכן בעל הטורים כתב כי כשהנגע מתפשט אז אינו נכנס בעומק הבשר והוא סימן שקרוב להתרפאת, אבל כשאינו מתפשט בכל הגוף אז אוכל ויורד תחתיו.

והנה כסתה הצרעת. הצרעת – לרבות שאר המראות ^עאשם הצרעת מיותר, דדי היה לכתוב וכסתה, כיון דקאי אצרעת שזכר מקודם, ולכן דריש שבא לרבות אם פרח בכל מיני מראות טהור, ובפסוק הקודם דריש ג"כ דיוק כזה לענין שהפריחה מועלת בכל מראות נגעים, יעו"ש. .
(תו"כ)

וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא. הנה אחשוב שהסבה בזה כי כשראה הכהן שהתחיל לדחות זה העפוש לחיצוני הגוף ואחר כך יראה התפשטותו בכלל הגוף הנה ירה זה על ממשלת החום היסודי על זה העפוש ודחהו מפני זה מכל הצדדי' לחיצוני הגוף. וידחה שם כמו שידחה החום הנכרי בקדחות בימי הגבול לחיצוני הגוף מכל המקומות ויתך בזיעה ואז יהיה הבריאות ולזה לא יטמא זה שפרחה הצרעת בכלוא ע"פ שנהפך כל שערו ללבן כי זה מדרך העפוש הנדחה שם ולזה אמר אחר זה וביום הראות בו בשר חי יטמא למדנו שבמחיה מטמא ולא בשער לבן וכבר העירתנו התורה כי מאמר הכהן באלו הענינים לא יחייב שיהיה כן אלא כשיהיה מסכים לאמת ולזה אמר וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא ויתבאר מזה שאם טהר מי שאינו טהור לא תועיל טהרה שלו וזה תמצא כפול בזה הענין אמר נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו וטהרו הכהן מספחת היא וטמאו הכהן צרעת היא וטמאו הכהן לא יסגירנו כי טמא הוא. וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת היא וטהר הכהן את הנגע טהור הוא והנה תמצא נכפל כל זה בכל זה העניין ומזה גם כן יתבאר שהראייה ובחינת המשפט בנגעים אפשר שתהיה בזולת כהן וזה שכבר אמר וטהרו הכהן מספחת היא ר"ל שכבר אפשר שיבחן מזולתו שמספחת היא וכשיתבאר שהוא מספחת באי זה צר שיהיה הנה יטוהרנו הכהן וכן מה שאמר וטמאו הכהן צרעת היא כלי אינה צרע' מצד בחינת הכהן ענינה אבל היא צרע' מצד ענינה בעצמה אי זה שיהיה מן האנשים שיבחן ענינה וביום הראות בו בשר חי יטמא הטעם בזה התבאר במה שאמרנו במחיה וזה כי הנגע הוא בהרת או שאת ובו מחית בשר חי שהיא טמאה לפי מה שקדם וג"כ הנה מפני שלא ימשול הטבע לדחו' זה העפוש מכל הצדדין הנה יראה שעדין העפוש בפנימי הגו ולזה אם ישוב אחר כן זה הבשר החי להפך ללבן הנה הוא טהור: