דברי אמת
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא דהנה שערות מרומז בדין וכן נמי מרומז על חטאים כמשל שערות שהם מותר מגוף וחיות האדם שאינו מרגיש בהם כן נמי המחשבות שאינם צורך גבוה מרומז בהם כי בהמות הם מחשבותי והשערות שהם מותרות הגולגולת והמוח. הוא משל אל מותרות מחשבות. והנה קשה להיות מחשבות אדם רק לגבוה וצריך תשובה וצער על מחשבות שלא טובות ובזה מעלים מן השמים המחשבות והוי כאלו נמרט ראשו לא מעצמו והוי כאלו לא הי' לו מותרות מחשבות אלא מוח וגלגולת לבד הם מחשבות טובות כנ"ל. וזה ואיש מרומז בהצדיק שיש לו מחשבות טובות והעודף ממילא נמרט מן השמים ע"י תשובתו וצערו ע"ז וזה כי ימרט ראשו קרח הוא שלא תהי' עליו שום דין טהור הוא בלא חטא. פי' שיהי' טוב וטהור לא ע"י צער כלל:
מאור ושמש
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא נראה לומר ג"כ ע"פ פשוטו כי האדם צריך לקדש עצמו אפילו במותר לו וכ"ש שלא יתאווה למותרות רק צריך להסתפק די הסיפוק בכל אופנים הן במאכלים הן בכל הדברים צריך להשליך המותרות וידוע שהשערות הראש הם מותרות בגוף ע"כ צריכים הכהנים בעבודתם והלוים לגלח השערות להראות שאינם רוצים במותרות רק די הסיפוק בלבד וכ"ש בשימרט ראשו לגמרי שלא יצמחו עוד הוא סימן טוב באדם שהשליך כל המותרות ממנו ע"כ הוא סימן טהרה וזהו שאמר קרח הוא טהור הוא.
מאור ושמש
א"י ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא. פרש"י משפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת ומשפוע קדקוד כלפי אחוריו קרוי קרחת ועדיין לא פירש"י מפני מה כלפי פניו קרוי גבחת מה לשון גבחת לפנים וכמו כן לא פרש"י מפני מה כלפי אחוריו קרוי קרחת מה לשון קרחת לאחוריו ואף שפי' רש"י אצל קרחת וגבחת שנאמר אצל בגדים כאילו נכתב באחריתו או בקדמיתו עדיין יש להקשות מנין זה לפרש כן שיהי' פירושו באילו נכתב באחריתו או בקדמיתו ונראה לי בדרך רמז כי השי"ת השתלשל העולמות מעולם אל עולם מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשי' והשתלשל כן העולמות עד אין ערך ואין שיעור עד העולם התחתון הזה ובהעולמות אשר השתלשל יותר למטה בצימצום יותר קדושת אלהותו בלבושים יתירים ובכל דבר ודבר שבעולמות התחתונים נטמן בו קדושת אלהותו אך הוא בלבושים ומסכים גדולים וזאת עלה כך ברצונו הפשוט לבראות העולמות כך בהשתלשלות בכדי להיות בחירה ורצון ושכר ועונש כי בעוד שהאדם מטיב דרכו ללכת בדרכי הש"ית אזי המסכים ולבושים הגשמיים נופלים ונתגלה ויצהיר ויאיר לאדם קדושת אלהותו ית"ש שהיה נטמן בכל דבר ודבר אבל לזה צריך יגיעות רבות לזכך עצמו ולטהר עצמו בקדושות יתירות להיות מחשבתו תמיד זכה וברורה לעבודת ה' ית"ש בכל ענינים בתורה ותפילה ומעש"ט אבל זאת ג"כ קשה מאד לבא למדריגה זו שיהי' תמיד לאדם מחשבה זכה וברורה זולת שמקודם צריך לתקן השבע מדות כמו אהבה ויראה התפארות נצחון וכדומה שלא לאהוב רק דברים אשר המה לעבודת הבורא ב"ה וכמו כן היראה ישאר המדות וכאשר כבר תיקן הז' המדות יוכל אח"כ לבוא למדריגה זו שיוכל להיות לו תמיד מחשבה זכה בלי מחשבת פיגול הן לתורה ותפילה ומעש"ט וגם זאת צריכים למודעי שלא לבקש המותרות הן אהבה ויראה ותענוג וכדומה רק מה שנוגע לו לעבודת הבורא ב"ה זולת באהבת ויראת הש"ית אין שיעור ואין ערך ואף ממותרות המוחין ימנע עצמו היינו שבהיות אדם בעל מדריגה ובא עד מקום שרואה שאין לו עוד השגה להלן כי המקום שרואה שאין לו בו עוד השגה יראה שלא לחשוב יותר כי אותו מקום נקרא עתיק שהוא נעתק ומכוסה וכמוס ממנו ולא ניתן לו רשות לחשוב יותר כי הוא נחשב כמו מחשבה זרה מחמת שרואה שלא ניתן לו רשות להשיג יותר והוא חושב בו נקרא מחשבה זרה והוא מותרות המוחין שלא לחשוב יותר רק מה שרואה שמשיג וניתן לו רשות וזהו שלא ניתן רשות לשאול מה למעלה וכו' רק עד מקום שרואה שיש לו השגה בי"ג ת"ד הורשה לו לחשוב ולא ביותר שמובדל ממנו חלילה לו לשאול מה למעלה וזהו פי' הפסוק ואיש כי ימרט ראשו היינו שימרט שערותיו המה השערות עליונות הוא זקן עליון כי כל שער יש לו מעין תחתיו הצומח ממנו כמו שנאמר באיוב לשטף תעלה עיין במדרש על זה הפסוק המה מעיינות החכמה וזהו שערות עליונות היינו שימרט ממנו המותרות המוחין שלא לחשוב למעלה באותו מקום שרואה שלא ניתן לו רשות לחשוב בו הוא נקרא מותרות כמו שערות הראש שהמה מותרות ואינו חושב רק עד אותו מקום שרואה שניתן לו רשות קרח הוא טהור הוא היינו שפי' רש"י משפוע קדקוד כלפי אחוריו שאינו רואה אותו מקום היינו שלא ניתן לו רשות לראות ולהשיג שם שום דבר כי הוא נעתק וכמוס ממנו כמו אחוריו ואם מפאת פניו ימרט ראשו פנים נקרא אותו מקום שרואה שניתן לו רשות להשיג בי"ג ת"ד גב"ח הוא גב"ח גימטריא י"ג ת"ד כנ"ל טהור הוא והבן.