Parshanut על ויקרא 13:40

ואיש כי ימרט ראשו כו' איש צרוע הוא טמא. הענין דמדה במדה לא בטל, ועל קימוץ וצרת עין בא נגעי בתים וכיו"ב, ואם הנגע בראש, בודאי הוא משובש בכח השכל ובדיעות זרות, לכן בא הצרעת בקרחתו מקום המחשבה ומשכן השכל, והנה אם החטא שלו הוא במדות ובכחות הנפש או בפעולות כמו שאמרו על ז' דברים נגעים באים (פ"ג דערכין ט"ז) אז אינו מיוחד החטא מצד כח השכלי המתיחד בו האדם, לא כן אם חטא בכח שכלו שאז הנגע בראשו [ומזה מה שבא על גסות הרוח, שזה הטעה בשכל ומביא לעו"ג כמו שאמר ורם לבבך ושכחת כו', לכן בעוזיה והצרעת זרחה במצחו מקום המחשבה. והבן], הוא חוטא בכח שכלו המיוחד באדם מצד שהוא איש שאינו בשום חי בלתי מדבר, לכן אמר איש צרוע הוא טמא כו' ודו"ק.