רש"י
את אשר בו הנגע. יָכוֹל מְקוֹם הַנֶּגַע בִּלְבַד, תַּ"ל "אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע", יָכוֹל כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טָעוּן כִּבּוּס, תַּ"ל "הַנָּגַע", הָא כֵיצַד? יְכַבֵּס מִן הַבֶּגֶד עִמּוֹ:
מזרחי
את אשר בו הנגע יכול מקום הנגע בלבד ת"ל את אשר בו הנגע יכול כל הבגד כלו טעון כבוס ת"ל הנגע הא כיצד יכבס מן הבגד עמו. אבל בת"כ שלפנינו כתיב וכבסו את הנגע יכול מקום הנגע בלבד ת"ל את אשר בו הנגע אי אשר בו הנגע יכול כל הבגד כולו טעון כבוס ת"ל וכבסו את אשר בו הנגע הא כיצד כו' והכי פירושא אילו לא כתב אלא וכבסו את הנגע ה"א מקו' הנגע בלבד טעון כבוס ולא הבגד שבו הנגע לפיכך כתב אשר בו הנגע לומר שגם הבגד טעון כבוס ואילו היה טעון כבוס כל הבגד שבו הנגע היה ראוי לכתוב וכבסו את הבגד כמו שכתב גבי שריפתו ושרף את הבגד השתא דכתי' את אשר בו הנגע למדנו שאין הבגד כולו טעון כבוס אלא הבגד הסביב לנגע בלבד כך פירשו הברייתא הזאת רבי' הלל ורבי' ישעיה הראשון ז"ל ופירוש' זה מורה שהנוסחא היא כמו הגירסא שבת"כ שלפנינו אבל לפי הנוסחא של רש"י ז"ל יהיה הפי' כן שאילו לא נכתב בלשון וכבסו את אשר בו הנגע אלא בלשון וכבסו את הנגע בלשון אחרי הוכבס את הנגע ה"א יכול מקום הנגע בלבד ת"ל את אשר בו הנגע לומר שגם הבגד בעי כבוס ואילו לא נכת' בלשון וכבסו את אשר בו הנגע אלא בלשון וכבסו את הבגד כלשון ושרף את הבגד ה"א יכול כל הבג' כולו טעון כבוס ת"ל אחרי הוכבס את הנגע הנגע בלב' ולא הבגד הא כיצד יכבס מן הבגד עמו מקצתו ולא כולו והוא הבגד שסביב לנגע:
תורה תמימה על התורה
וצוה הכהן וכבסו. הצוואה בכהן והכבוס בכל אדם רכואצטריך לאשמעינן זה, דלא נימא כיון דאחרי הכביסה צריך הכהן לראות ולהוכח מצב הנגע לא סמכינן בכביסה על מי שהוא אלא רק על הכהן עצמו דשמא לא יכבסו כראוי, קמ"ל. וכהאי גונא דרשינן לקמן בפ' מצורע (י"ד ד') וצוה הכהן ולקח, הצווי בכהן והלקיחה בכל אדם, ועוד שם וצוה הכהן ופינו, וצוה הכהן וחלצו, יעו"ש.
.
(תו"כ)
(תו"כ)