פירוש על ויקרא 16:21

ושלח ביד איש עתי. ואיתא בזוה"ק (ויקרא ס"ג:) שהאדם הזה לא היה חי אח"כ בלתי זמן מועט, והדיוק הוא ממלת עתי כי משמע מזה שנתמלאו כל השלמתו ואין לו מה להשלים בזה העולם עוד.

ספר הזוהר [פקודי רל"ז א'] אמר שם תא חזי אית מאן דעבד חרשין והא לא אצלח בידוי. <תרגום - בוא וראה יש מי שעושה כשפים ולא מצליח בידו>. דהא לעובדין אלין גבר מתקנא איצטריך. <כי לעובדות אלו צריך לאיש מתוקן>. תא חזי מבלעם דאיהו הוה מתקנא לאינון חרשין דיליה לאצלחא בידוי. <בוא וראה מבלעם שהוא היה מתוקן לאלו הכשפים להצליח בידו>. דכתיב ונאם הגבר שתם העין. דחד עינא סתים תדיר. <שכתוב "נאום הגבר שתום העין" כי עין אחת שלו היתה סתומה תמיד>. וחיזו דעינוי לא הוה באורח מישור ומומא הוה ביה בעינוי. <ומראה עינו לא היה בדרך הישר מום היה בו בעיניו>. כתיב ושלח ביד איש עתי המדברה זמין בכולא חיזו דעינוי דלא אתכשר. <וכתוב "ושלח ביד איש עתי המדברה" יהיה מזומן לגמרי שמראה עיניו לא יהיה בדרך הישר>. אבל רוחא דקדשא מאן דאשתמש בהדיה מה כתיב כל איש אשר בו מום לא יקרב. <אבל רוח הקדש מי שישתמש בו מה כתוב "כל איש אשר בו מום לא יקרב">. וכבר רמזתי זה בפסוק מכשפה לא תחיה:

איש עתי. הַמּוּכָן לְכָךְ מִיּוֹם אֶתְמוֹל: