תיבת גמא
אגדה. כהן גדול לפנים אין נכנס בזהב אין קטיגור כו' לכאורה האידנא ביוה"כ שאין נוהגי' ללבוש זהב בבית הכנסת לוים אפשר שרי ומכ"ש נשים בבית הכנסת שלהן עיי' שו"ת שביעקב ח"א חי"ד ריבה שנקברה עם נזמי זהב כתב שאין לפותחו מכמה טעמים וגם באשה לא שייך קטיגור דלא נתנו לעגל ה"ה לוים ומ"מ דלא לייתי לאנצוי ונשים מזונתיה ביד בעלה שייך קטרוג לכן נוהגים שאין לובשין זהב כלל ביוה"כ.
בן איש חי
כתונת בד קודש ילבש נ"ל נקיט ד' בגדים אלו שהם כנגד ד' עבירות שהם מאוסים לפני הקב"ה ביותר והם ש"ד ובכלל זה הוצאת שז"ל וכמ"ש רז"ל על שוחטי הילדים ועוד עון עריות ועוד הרהורים הקשים מעבירה ועוד הגאוה ור"ת ד' הנז' אמכ"ם רמז לדבר ובפשעיכם שלחה אמכם ועיין לרבינו מהרש"ם בלקוטי שושנים מה שרמז בזה:
חתם סופר
ופשט את בגדי הבד וכו' ורחץ וכו' יש להתיישב בטעם הטבילה מקדושה חמורה לקדושה קלה הלא מבגדי לבן לבגדי זהב הוה כמחומר לקל ממנו וי"ל דלאחר שנתקדש אדם בקדושה יתירה אז אח"כ ע"י מצותיו ותורתו אפי' מצות הפשוטים מתעלים ומתקדשים ביתר שאת ע"כ אחר שנתקדש בבגדי לבן ועבודת פנים אז עבודתו בבגדי זהב אעפ"י שעובד בחוץ וקרבנות פשוטים הרגילים ושכיחים מ"מ הם מתעלים ביתר שאת שנעשים עתה ע"י קדוש עליון כזה ע"כ צריך טבילה לעילוי קדושה: