פירוש על ויקרא 17:13

ואכלתם אתו בחפזון. שני חפזון, חפזון דמצרים, דכתיב כי גורשו ממצרים (לקמן פסוק לט), וחפזון דישראל, דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה (שם יא ז), שלא יתעכבו מחמת הכלבים, כי היו נחפזים לצאת, והיו רצים מבית לבית לקבץ נכסיהם, לכך נאמר בחפזון, כיוצא בדבר וכסהו בעפר (ויקרא יז יג), ב׳ עפרים, עפר למטה ועפר למעלה.

אשר יצוד. אֵין לִי אֶלָּא צַיִד, אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין מִנַּיִן? תַּ"ל "צֵיד" מִכָּל מָקוֹם; אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֲשֶׁר יָצוּד"? שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר אֶלָּא בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת (חולין פ"ד):