משך חכמה
אשר יצוד ציד חיה ועוף אשר יאכל. לר"מ דסבר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה קמ"ל קרח, דרז"ה, פירוש דלר' מאיר בן ט' חי טעון שחיטה להתירו באכילה, אבל שחיטת אמו טהרתו מטומאה, לכן קמ"ל דאם אינו מתירו רק באכילה כמו בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה, ג"כ בעי כסוי ופשוט.
משך חכמה
אשר יצוד ציד חיה או עוף. מרבינין אפילו ניצודין ועומדין והא דכתיב כי יצוד, נראה דדרשינין בפ' כסוי הדם מה חי' אינו קדש אף עוף, וזה יתכן על קדשי מזבח אבל קדשי בדק הבית הלא גם בחיה איתא, ולכן כתב כי יצוד, דהצד חיה הלא אינו ברשותו ואיך אפשר שתהיה קדש, הא אין מקדיש אדם דבר שאינו ברשותו. וע"ז שפיר אמרינין מה חיה שאינו קדש אף קדושת בדק הבית, כן עוף, אבל עוף שדרכו לגדל בבית, כמו תרנגולין ואוזין יכול להיות שהיו קדושים לבדק הבית ואחר כך מרדו, דקיי"ל בריש פרק שלוח הקן, דכל מקום דאיתנהו בי גזא דרחמנא נינהו, לכן רק מהיקשא דחיה ילפינין להו דחי' אין דרך לגדל בביתו. יעוין פרק מפנין בגמ' ודו"ק. ולכן אף בהקדיש רק הדם הביא רבינו בהל' כסוי מהתוספתא דפטורין מכסוי. יעו"ש.
משך חכמה
אשר יצוד כו' ושפך את דמו. גבי שחוטי חוץ יליף בגמ', דשוחט להדיוט חייב דכתיב דם שפך, ופי' רמב"ם, אף עפ"י שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך, לא כקרבן ה"ז חייב, ועל מחשבת השוחט קאי, והוא קרוב למה שדרשו, שדם קדשים אינו מכשיר, שאינו נשפך כמים, וכן בר"פ כ"ש כמים הנשפכים. ויתכן, דמזה ילפינין בעוף, דקדוש קדוה"ג אינו בכסוי, משום דדם הנשפך לא דם הנזרק למזבח. ור' יצחק בן פנחס יליף מזה, דאין שחיטה לעוף מן התורה, ולפום מה דגמירי לן מהלכה דשחיטה לעוף מן התורה, מורה הך ושפך את דמו, דאינו נוהג במוקדשין. ובר"פ כסוי הדם יליף מקראי אחריני. ודו"ק.