פירוש על ויקרא 19:23

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. ואיתא במדרש (ויקרא רבה פר' כ"ה,ב') מי יגלה עפר מעינך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על ציוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים. וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שהמדרש הזה מביא זאת ללמד ולהורות לנו דעת שכל המאכלים האסורים הם רק כמאכלי פגה, היינו שאין האדם יכול לקבלם מצדו בלבוש הזה, אבל בשורש יש בהם קדושה ג"כ שהרי נברא מהש"י. וכדאיתא (נדה ס"א:) מצוות בטילות לעתיד לבא, ומה שהם אסורים עתה מפני שהוא קודם זמנם, ואם היה ממתין אדם הראשון היה מותר לו לאכול, והוא כמו שאמרנו, כי עיקר ענין האיסור הוא במה שהוא מטמטם את לב האדם ומאסר את דעתו ומחשבתו לבלי יוכל לחזור להש"י כמו מקודם אכילתו, אבל אם היה ממתין עוד היה נותן לו השי"ת דעה רחבה שיוכל לקבל את הדבר הזה ולא תגרום לו השכחה מהבורא ב"ה.
(בית יעקב בראשית פר' בראשית ל"ו)